תחבורה

(שושנה רוז'ה שטרמר)
עד שנות ה 40 לא זכורות לי מכוניות בבעלות תושבי העיירה.
לחלק מן המהנדסים שעבדו בבית החרושת לטבק היו מכוניות . הם נכנסו איתן לעיירה לקניות.

 

(פרידה שטרנג)
היה בעיירה אוטובוס פרטי שהיה שייך לגוי.
נסע בקו י' – צ''ורטקוב , התשלום עבור הנסיעה היה במזומן.
בדרך כלל הנסיעה לצ'ורטקוב הייתה מתבצעת בכרכרה שהוזמנה לפי הצורך.
בעל הכרכרה היה מחכה עד לסיום הקניות ומסיע את המזמין חזרה לעיירה.

 

(דוד פאליק)
לחיים פינקלמן (יתכן והיה לו שותף ששמו אינו ידוע לי), היה אוטובוס פרטי שנסע בקו צ'ורטקוב – זאלֶשציקי.
אמצעי התחבורה המקובל היה בעגלות. פיאקֶר –– מעין כרכרה משוכללת עם קפיצים וכיסוי.
סיפור ששמעתי על " בעל עָגוּלֵה", עגלון – אשר הנסיעה מהעיירה לצ'ורטקוב כ 10 ק"מ שהייתה אורכת כשעה – אצלו ארכה שעתיים.

 

(אמנון שפירא)
"בעלעגלה- Balegule"
היה עוצר בדרך וקורא פרק תהילים , כמו כן היו בדרך שלש עליות וירידות .
בעליות היה אומר לנוסעים לרדת וללכת ברגל כי הסוס חלש ולא יצליח לעלות...
בעלי העגלות, בנוסף להובלת נוסעים היו עוסקים בהובלת סחורות מהסיטונאים בצ'ורטקוב לחנויות העיירה.
לדוגמא אבי היה זגג. חנותו הייתה בשוק לוחות הזכוכית באריזה מיוחדת הובאו אליו בעגלה מצ'ורטקוב.

 

(אסתר אפרת , לאה חוטר ישי)
לפני שאבא נסע לארץ ישראל סידר סידור שהעגלון שלקח את הדואר מהעיירה לרכבת היה אוסף אותנו מבית הספר העברי ומביא אותנו הבית לנגוז'נקה .
הדבר חייב אותנו לעזוב את בית הספר לפני מועד תום הלימודים.

 

( דוד כוכב ) - בעל עגלה אמפל היה אומר " אלן בסתר בצל שדי " באַצאָלן = באידיש לשלם , שדי = בפולנית שב .