בית הספר הפולני

(שושנה רוז'ה שטרמר)
בית הספר הפולני שכן בבית בן קומה אחת. היו בו שבע כיתות מכיתה א' עד כיתה ז'.
החינוך היה חינוך חובה חינם.
הספרים, המחברות וכלי הכתיבה מומנו על ידי ההורים.
זכורה לי מורה פולניה בשם הורשובנה. קנתה סנדוויצ'ים במסעדה שלנו וחילקה אותם בהיחבא לילדי העניים פולנים ויהודים כאחד. את ארוחת הצהריים אכלה במסעדה שלנו.
בשל רגל אחת קצרה צלעה בהליכתה. הייתה מורה בחסד עליון.
נודע לי כי נרקם רומן בינה לבין בחור יהודי מהעיר סקלה, אהבה גדולה נצתה ביניהם, אלא מאי הוא לא היה יכול להתחתן איתה, כי הייתה גויה והיא לא הייתה יכולה להתחתן עמו מפני שכך הייתה עלולה לאבד את משרתה כמורה.
לאחר המלחמה נודע לי כי היא עובדת בכפר קטן ליד קרקוב. חשבתי לנסוע לבקרה אולם הכפר היה מנותק בגלל בוץ ולא יכולתי להגיע לשם.
שמרתי קשר מכתבים אתה . נודע לי כי הצילה את אהובה היהודי, אולם בשלהי המלחמה נתפס ונרצח.
חלומה הגדול התבטא ברצונה לבקר בישראל אך לא יכולה הייתה להגשים חלום זה עקב מצוקה כספית.
בתוך בית הספר ניצבה דירה קטנה ובה גר מנהל בית הספר בשם סויקה. אשתו אף היא שמשה בתפקיד מורה בבית הספר.
רמת הלימודים בבית הספר הייתה טובה. בנוסף לשפה הפולנית נלמדה גם השפה האוקראינית.
בבית הספר נלמדו בין היתר שיעורי דת, בזמן שהילדים הגויים למדו שעורים אלה, היו הילדים היהודים יוצאים מהכיתה ומרחיבים את השכלתם בתחום הדת היהודית אצל המורה זומרשטיין, אשר בא מצ'ורטקוב. הוא גר בשכירות בי'. (לא זכור לי היכן). זומרשטיין היה סועד במסעדה שלנו.
לא זכורה לי אנטישמיות בבית הספר. ביקורים הדדים של ילדים וגויים אלה בבית של אלה נערכו לעתים תכופות.

 

(יואלה גפן)
זיכרון ילדות – הייתי תלמידה בינונית, כאשר אמרתי להורים כי לא השבעתי אותם נחת , ענו לי כי אין לי מזל כי המורים כולם אנטישמיים.
כאשר הייתי בכתה נמוכה (ב'~) זכור לי כי באחד השעורים המורה התיישבה על השולחן שבו ישבתי ובקשה ממני לספר על נושא מתוך ספר הלימוד. לאחר הצלחתי בכך היא ליטפה את ראשי ושיבחה אותי בפני הכתה. נראה לי במבט מהיום כי לפחות מורה זו לא הייתה אנטישמית.
בשנים האחרונות, כפי שיפורט להלן, היינו עסוקים בהכנות לנסיעה לארץ, הפסקנו ללמוד בבית ספר זה למרות שהלימודים היו לימודי חובה.


בניגוד לכך המשכנו ללמוד בבית הספר העברי עד ליום עלותנו לארץ.

(רחל אמיצי)
מן הזווית של היום נראה לי כי רמת הלימודים בבית הספר הפולני הייתה נמוכה.
זכורה לי המורה לזמרה שהייתה אנטישמית. בדרך כלל לא הורגשה אנטישמיות.
לא זכורות לי הערות אנטישמיות וזאת בשל ההערכה שהייתה כלפי משפחתי, אולם בעת קטטות בהן היו מעורבים גויים ויהודים נשמע הביטוי "ז'יד" לעתים.

 

(אסתר ולאה)
שנאנו ללמוד בבית ספר זה. זכור לי (אסתר) כי מורה אחת שלימדה גיאוגרפיה הכריחה אותי לבוא ללימודים בשבת, דבר שעורר התנגדות מצד אבי. הוא הסכים שנלך לבית הספר בשבת בלי מחברות ולא כתבנו את החומר.
יום אחד כתבתי בשבת וגיליתי להפתעתי כי לא אירע לי דבר. לפני כן חשבתי כי על עברה כזאת העונש יהיה כריתת היד לפחות ...
מורה זו נתנה לי ציונים גרועים (מספיק), כאשר באתי הביתה בוכה, אבא אמר לי: "לא חשוב הציון , אני יודע כי את יודעת את החומר".

 

(דוד כוכב)
הדבר השנוא עלי ביותר היה ללמוד בבית הספר הפולני, אני לא אהבתי אותם והם לא אהבו אותי. בכיתה ה' הושארתי כיתה. הלימודים היו קשים לנו כי לא קראנו פולנית ולא דיברנו בשפתם.
קראנו הרבה אך באידיש ובעברית .
זכורני כי בהיכנסי לכתה ראיתי את תמונת ישו מתנוססת על הקיר, הייתי אומר בליבי מדי יום "שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי חרם הוא". נדמה לי שכל הבנים אמרו זאת.
בזמני בעת שיעורי דת היו היהודים משוחררים. זכורני כי בכיתה ה' – ו' לימדו " קולדנה " – שירי דת אשר מהם לא היו היהודים משוחררים. לימד מורה אוקראיני – שונא אנשים וילדים.
ניגש אלי ואמר "תגיד את השורה השניה", לא ידעתי, היה לו מעין "שטעקעלע" (מקל עם פתח בתחתיתו), שם לי אותו על האף, הביא אותי ללוח, קרא את השורה ואני כתבתי אותה.
בחגים לאומיים פולניים היינו חייבים להשתתף ובמיוחד בשלושה במאי ביום הקונסטיטוציה (החוקה), נערך מסדר בבית הספר, נאמו נאומים ושרו את ההמנון הפולני.
הלאומיות הפולנית הייתה חזקה ומושרשת מאוד . רמת הלימודים בבית הספר הייתה גבוהה.
לא היו לי כלל חברים פולנים. יהודים הרבו לקרוא ספרים, זאת מאחר שלא הייתה ישיבה בעיירה הוקדש הזמן לקריאה.

 

(שלמה וולקוביץ)
לא הפסקנו ולו לרגע להרגיש את האנטישמיות בבית הספר.
כל שיחה או ויכוח נגמרו ב "ז'יד פרשיבה" ( יהודי מצורע ) או ז'ידז'ק דו פלסטינו " (יהודים לישראל). זכור לי המורה להתעמלות – שטופ, היינו יוצאים לטלוקה לאימון בשעת ההתעמלות .
גולת הכותרת של פועלו של שטופ הייתה הכנת פירמידות ליום העצמאות הפולני ב - שלושה למאי, כחודשיים לפני החלו בהכנות .
הוא היה קורא לתלמידים ומנסה האם הם מתאימים לעמוד בראש הפירמידה, כאשר קרא לי וראה שאני בסדר שיתף אותי.

 

(ברקו קושניר)
זכורני מורָה להיסטוריה בשם מושינסקה שהייתה גבוהה ורזה. לא אהבנו את בית הספר הפולני.
היה לי חבר פולני בשם אורבן שהשתתף איתנו בהפרעות בכיתה.
לא זכורה לי אנטישמיות בבית הספר.