רבי יהושע בן רבי זאב וולף רינמן

בנו של ר' זאב וולף אחיו של ר' יעקב אב"ד (אב בית דין) נרול, והיה להם עוד אח אחד. מו"ץ (מורה צדק) בילקמין בה חתם על נזיר השם תרכ"ט (1869). אחרי תרל"ט (1879) עבר לכהן כאב"ד (אב בית דין) יגולניצה בה היה בתרמ"ה (1885), וחתם על ספר התמונה תרנ"ב (1892). ר' יעקב אב"ד (אב בית דין) יגולניצה אחריו, היה בנו, ובנותיו : עלא זו' הרב רימלט מדוברומיל חמיו של אב"ד (אב בית דין) בליגרד; מלכה זו' רז"ו פרישרמן מנרול ב"ר יוסלה מטומשוב.
תשובות אליו לשני המקומות : אבן יקרה, קמא, או"ח (אורח חיים), ב;
רב העיירה נפטר ומינו אחר במקומו. עתה בא בנו וטוען כי עליו לרשת את הרבנות.
תשובה – אם לפני בחירת הרב היה בא הבן היה מקום לדון בכך. מאחר שכל הקהל הסכימו למנות את הרב החדש, אין הבן יכול לתבוע להדיחו מכהונתו.

אבני צדק (ט"ב), יו"ד (יורה דעת), קא; בית יצחק, חו"מ (חול ומועד), נג; ברכת רצ"ה, סו;
שו"ת הרצ"ה (ר' צבי הירש) – השאלה עוסקת בזכות חזקה שהחזיק ראובן בשכירות של עסק באחד מן הכפרים, שמעון הצטרף לחזקתו תמורת סכום מסוים שהוקדש לכיסוי חלק מחובות העסק. נשאלת השאלה האם הם נחשבים מעתה ואילך שותפים או כאשר מגיע הזמן לחידוש החוזה יכול ראובן לטעון שחזקתו ממשיכה ושמעון היה שותף זמני לזמן קצר.

התשובה – ודאי שמעתה הם מחזיקים שותפות יחד.
דב"ח ח"ב, יו"ד (יורה דעת), צד בתרכ"ה; מהרי"א הלוי, ח"ב , קמד; מהרש"ם (מורנו הרב רבי שלום מרדכי (הכהן שבדרון)), ח"ד ק מנחת פתים, יו"ד (יורה דעת) , דף א ע"א;
השאלה עליה כבר דננו בעבר לגבי שוחט ששחט והשיג גבולו של השוחט הקבוע בעיירה ופסק הרב מאיר אריק שאסור לאכול משחיטתו.

שו"מ (שואל משיב), תליתאה, ח"א, קמה; שערי דעה, ח"א רב מלפני תרל"ח.
הקדמה : במקוה טהרה יש למלא מים שאינם שאובים [מים שלא היו בכלי קודם שנפלו למקווה]
מה הדין של כלי מעץ בגודל המקווה [700 ליטר בערך ] שנקבע באדמה האם עדיין נחשב כלי ואי אפשר לטבול בתוכו או כיוון שנקבע באדמה הרי הוא כבנין.

התשובה:
היות וקבוע באדמה דינו כקרקע ולא ככלי כשר (אפשר) לטבול בו.
שערי דעה, ח"א רב מלפני תרל"ח.

הקדמה: מסוף תקופת הגאונים ותחילת הראשונים כ-1200 שנה ישנו חרם על נשיאת יותר מאשה אחת . במקרה חריג על מנת להתיר את החרם יש להחתים 100 רבנים המאשרים כי במקרה זה מותר לאדם לישא אשה נוספת על אשתו.
השאלה: אחד שאשתו השתגעה ומאושפזת בבית משוגעים האם ניתן לאשר לו היתר 100 רבנים
התשובה:
כיוון שהאשה צריכה להיות שפויה בעת שבעלה נותן לה גט לכן אם תהיינה ערבויות לכך שבעת שתשתפה יתן לה בעלה גט ניתן לאשר לו היתר 100 רבנים.
שו"ת (שאלות ותשובות) מהרש"ם חלק ד' סימן ק', להרב המאה"ג מו"ה יהושע ז"ל אבד"ק יגאלניצא.

מכתבו הגיעני וע"ד ) על דבר) הגט במי ששמו פינחס ונקרא בפ"כ פוניא וכתבו בהגט פינחס המכונה פיני ורו"מ (רום מעלתו) פקפק דכיון דבשם פוניא אין החירק שתחת הפ"א נדגש מהראוי לכתוב בוא"ו שהוא מלאפו"ם וגם מהראוי לכתוב בסופו באלף אחר היו"ד כפי מבטא שלנו. והנה במ"ש דאין (שאין) החירק נדגש מצינו כה"ג בתשו' רמ"א סי' נ"ז באחד שסידר שם המתגרשת ניסל ומהרי"ז החזיר הגט וצוה לכתוב נוסיל ובט"ג ש"נ אות נ' סק"ז נסתפק אם הוא משום שהיתה נקראת בחולם והוי (והוא) שינוי או אם היתה נקראת במלאפום ואין החירק נדגש והם כתבו ביו"ד אף שאין החירק נדגש כ"כ ע"ש וגם באות מ' בשם מינציא כ' בסק"ט שם דמותר לכתוב ביו"ד אף שאין החירק נדגש דעיקר הנחת השם הוא ביו"ד כמו מינץ דכותבים ביו"ד אף שאין החירק נדגש וע"ש אות יו"ד סק"ב בשם יוטא שכ' דלפי הברת מדינתנו אין היכר כ"כ במבטא בין מלאפו"ם לחירק בפרט בתחלת התיבה וע"ש אות ג' סק"ד בשם גוטיא. ובפרט בנ"ד (ובנידון דידן= במקרה שלנו) שהשם נגזר משם פינחס וכמ"ש (כמו שנאמר) כה"ג הט"ג אות י' סק"ב הנ"ל (הנזכר למעלה) בשם יודיל דלפי שנגזר משם יהודא כותבין בוא"ו ומהגם דהרי שם פינחס גופי' שכותבין מלא יו"ד אף שאין מדגישין החיר"ק וכ' הב"ש (בית שמואל) בשם מהר"ש חיות דליכא (שאין שם) שינוי במבטא ע"ש וה"נ (הכא נמי – גם כאן במקרה שלנו) בזה וגם בט"ג שם אות פ' סק"ב הביא שיש אנשים נקראים פיניא והוא כינוי לפנחס והוא שם געגוע וקטנות וא"צ (אין צורך) לכתבו כלל אפי' (אפילו) כשקורים אותו כן בפניו ע"ש ונדפס ג"כ (גם כן) ביו"ד אחר הפ"א. וע' בט"ג ש"א אות ז' סקי"ג בשם זיסקינד דאף דיותר נכון לכתוב ביו"ד אם החירק נדגש מ"מ (מכל מקום) אין הפרש כ"כ במבטא ועי"ש בסקי"ד בשם זיסיל וע"ש סק"י בשם זוסמן וע"ש ש"נ אות ח' סק"ב בשם חוסיא וקצת יש להביא ראי' מהר"ן נדרים ל"ה ע"א בהא דמפרש לה ר"א ברי' דר"א שניתנה לו ע"י אחר דיקא נמי (גם) דקתני שניתנה לו ולא שנתנה לו וכ' הר"ן וז"ל כלומר כך היתה קבלה בידם לקרות נתנו בחירק אעפ"י שאין בכתיבה שום הפרש עכ"ל וקשה דהא (שהרי) י"ל דיש בכתיבה הפרש דאם נקרא בחירק נכתב יו"ד ובע"כ משום דאין (שאין) החיר"ק נדגש נכתב חסר יו"ד .אבל י"ל דבלשון הקודש אין דרך לכתוב יו"ד במקום חיר"ק ועי' רש"י קידושין י"ח ע"ב ד"ה למסרת שכ' וז"ל בבגדו כתיב ולא בביגדו אין הברת חיר"ק בלא יו"ד ונקודה שתחת הב' במקום יו"ד משמשת ועי' תוס' שם שכ' דאין (שאין) רגילות לכתוב לא י' ולא ו' בתוך אותיות הפעולה כו' עכ"ל וע' כתובות ב' ע"ב ותוס' ד"ה לא נשאו לא קתני אלא לא נישאו מקובלין היו לקרות כן כו' יעו"ש (יעיין שם) מוכח ג"כ דאין (שאין) חילוק בכתיבה ועכ"פ בנ"ד (ובנידון דידן= במקרה שלנו) דנגזר משם פינחס גם לכתחלה יש לכתוב ביו"ד וכן כתבתי מכבר בתשו' לטאלמיטש בשם פיציא הנגזר משם יצחק:

ואמנם מה שכ' חסר אלף בסוף דא עקא והנה בט"ג ש"א אות ש' סקט"ו בשם שלומציא מבואר דאם כ' שלומצא בלא יו"ד הגט פסול אפי' (אפילו) דיעבד וכן מבואר שם בכמה מקומות ואמנם היכי דכתב ביו"ד בסוף בלא האלף מבואר בט"ג ש"א אות ב' סק"ז בשם בוניא דגם אם חותם רק ביו"ד בסוף בלא אלף צ"ע (צריך עיון) אם לילך אחר החתימה כיון דלפי החתימה בלא אל"ף היו"ד נחה ולפי ההברה היו"ד נעה ונרגשת וניכרת ע"ש וא"כ לפ"ז נרא' ג"כ (גם כן) דפסול גם בדיעבד דהוי (שהוא) שינוי השם וע"ש בש"נ אות ע' בשם עטיא ועוד בכמה מקומות עצמו מספר אבל בפ"ת ש"נ אות ד' בשם דרעזיא הביא בשם הגאבד"ק טיקטין שחולק על הט"ג ופסק למעשה בצירוף כמה גדולים להכשיר הגט בדיעבד בכתבו דרעזא בלא יו"ד וא"כ ה"נ (הכא נמי – גם כאן במקרה שלנו) בכתב היו"ד בלא אלף וע' נו"ב מ"ת חא"ע סי' קכ"ד בשם טאלצא ומהגם דבנ"ד דשם העצם נכתב כהוגן ושם הכינוי שהוא שם געגוע א"צ (אין צורך) לכתבו כלל וכמש"ל בשם הט"ג בשם פיניא וכבר נודע מחלוקת הראשונים בדבר שא"צ (אין צורך) לכתבו אם השינוי פוסל בו ולשי' עה"ג יש להכשיר בשינה שם אבי' משום דבדבר שא"צ (אין צורך) לכתבו אין פוסל בו שינוי והביא ראי' מהתוס' גיטין ואם כי האחרונים דחו דבריו כבר הארכתי בתשו' לק"ק קאריליפקא [ח"ג סי' צ"ט ועמ"ש (ועיין מה שכתב) בח"ב סי' צ"א] והבאתי מתשו' מהר"מ מפדואה סי' ל"ה שהביא בשם מרדכי הארוך להקל בשינה שם אביו וגם בשם המגרש בדבר שא"צ (אין צורך) לכתבו והרמ"פ כתב ג"כ (גם כן) דתליא במחלוקת בשינה בדבר שא"צ (אין צורך) לכתבו ומבואר שהבין כונת התוס' כדעת עה"ג וגם בתשו' מהר"י סי' קצ"ב ונט"ש סי' צ"ב מבואר כן והמהרמב"ח בס' ג"פ הביא בשם העיטור ראש הקדמונים מפורש להדיא כן ע"ש וא"כ עכ"פ בכה"ג (בכהאי גונא = במקרה כזה) דל"ה שינוי גמור יש להתיר בדיעבד כנלע"ד:

* * * * * * * * * * * * * *

בסימן א' אות נ"ב שאל הרב רינמן את ה"דעת תורה" :
שוחט שלאחר זמן רב הודה כי הוא שחט ללא ידיעת השוחט הממונה מטעם הרבנים ולא נתן לשוחט הממונה את שכרו.
האם מכך שגזל משוחט העיר יש ראיה ששוחט זה אינו נאמן, ואם כן יהיה אסור גם לאכול משחיטתו?

התשובה:
מעיקר הדין יש לחלק בין אם העבירה קשורה לשחיטה עצמה [ כגון : שחט בסכין לא בדוקה ,לא קיבל הסמכה לשחיטה וכדומה (מקצועית)] במקרה שלנו השוחט מוסמך אך לא שילם את חובותיו (מוסרית), ולכן אין שחיטתו פסולה. אך ביד הקהל לגזור שאסור לאכול משחיטתו כעונש מעיין קנס .

בשו"ת מהרי"א:
אלעזר ודוב היו שותפים. אלעזר לא שילם למישהו חוב מסוים דבר שהיה באחריותו. הדבר הובא למשפט שבו נדונו השותפים. בסיום המשפט אלעזר תובע מדוב השתתפות בשכר עו"ד וכמו כן השתתפות של 50 אחוז ב175 זלוטי שנפסקו לחובתו. דוב טוען כי בתחילה התפשר עם התובע על 145 זלוטי אך אלעזר לא הסכים. אי הסכמה זו גרמה לכך שחויבו ב 175 זלוטי (ב30 זלוטי יותר). אי לכך תפס דוב סחורות ומזומן בטענה כי ייקח מהם את ההפרש של 30 הזלוטי.

התשובה:
לגבי שכר טרחת העו"ד פטור דוב מלהשתתף כיוון שאלעזר שכר אותו.
לגבי החובות, אף אם נגרם נזק הרי כוונת אלעזר הייתה להציל כמה שיותר ולמרות כשלונו ישתתפו חצי חצי בחוב. דוב לא יעכב אצלו את הסחורה.
בעניין המחלוקת ביניהם על שווי הסחורה המעוכבת - ישלם אלעזר לדוב כפי ששילם דוב עבור הסחורה.

שו"ת מהרש"ם:
כאשר אדם ח"ו מגרש את אשתו, יש צורך לכתוב שטר שבו כתוב שם האיש והאישה, זמן הגירושין והמקום בו התבצעו. הנוסח שבו אדם מגרש את אשתו וחתימת עדים על שטר זה, נקרא גט . ע"מ שלא יטעו או שמישהי אחרת תשתמש בגט יש להקפיד על הדיוק בכתיבת השמות. לכן אף כותבים את הכינויים בו בני הזוג מכונים והיה אם לא הגט פסול.

השאלה:
פינחס המכונה פוניא גירש את אשתו אך בגט נכתב שכינויו פיני אם כך נוצרו שתי בעיות :
1. האם יש משמעות לשינוי בין "י" ל"ו".
2. האם יש משמעות לכך שלא נכתבה אל"ף בסוף השם.

התשובה:
1. אף שמלכתחילה יש לכתוב ביו"ד שכך היא הכתיבה והשינוי הוא רק בביטוי.
2. זה נקרא שינוי לא מוחלט ולכן בדיעבד [ אחר שנעשה כבר המעשה ] לא נפסול את הגט.