רבי שמואל מאיר מוזר

דומ"ץ (דיין ומורה צדק) יגולניצה
תשובות אליו: מהרשם (מורנו הרב רבי שלום מרדכי (הכהן שבדרון)), ח"ה, לג עב בתרל"ז ( 1876)

שו"ת (שאלות ותשובות) מהרש"ם חלק ה סימן לג
ב"ה ג' ואתחנן תרל"ז יאזלוויטץ. להרב המופלג בתורה מו"ה שמואל מאיר מאזר הלוי נ"י (נרו יאיר)

ע"ד (על דבר) שאלתו בדבר שיש בקהלתכם כמה עכו"ם (עובדי כוכבים ומזלות – גויים) הדרים בבתיהם בתוך העירוב ויש מהם הרבה אשר בתיהם חוץ לרחוב רק שהגדרים של חצרותיהם נפתחים בשערים לתוך הרחוב ונסתפק אי נימא כיון דליכא (אם נאמר שאין שם(פרצה עשר אמות סגי בלחיים והוי (הוא) סילוק דיורין וי"ל (ויש לומר) דאין (שאין) אוסרים כלל על היהודים והביא מדברי מג"א (מגן אברהם) שס"ג סקכ"ז (סימן קטן כ"ז) ומדברי ב"י (בית יוסף קארו) ושע"ת(שערי תשובה) סי' שצ"א אי נימא (אם נאמר ) דדריסת הרגל שלהם דרך הרחוב אוסר, והנה הדבר פשוט דדריסת הרגל שיש להם דרך הרחוב והשערים פתוחים לרחוב והם שותפים ברחוב פשי' (פשיטא) דאוסרים על הישראלים והדבר מבואר בב"י (בית יוסף קארו) סי' שס"ג בד"ה (בדיבור המתחיל) ומ"ש (ומה שכתוב) אם עשו באמצע צ"פ =צורת פתח= כו' בשם ריב"ש (ר' יצחק בר ששת מגדולי הראשונים) דאפי' (שאפילו) צור"פ (צורת פתח) אינו מונע על הרבים מלאסור כמו חצרות הפתוחות למבוי שאוסרות על המבוי והב"י (בית יוסף קארו) שם חילק בין חצרות הפתוחות למבוי ובין עשו צה"פ (צורת הפתח) באמצע החצרות החיצונים לפנימיים משום דהתם איכא (xxxx )דרהר"ג =דריסת הרגל= לבעלי חצרות על המבוי ולכן אפי' (אפילו) דלתות ל"מ (לא מועיל) כלל ומשא"כ (ומה שאין כן) בחיצונים ופנימים יעו"ש (יעיין שם) ומפורש דבכה"ג(בכהאי גונא = במקרה כזה) שהחצרות פתוחים למבוי אפי' (אפילו) דלתות ל"מ (לא מועיל) לסלק הדיורין (דיירים) שלא יאסרו על בני המבוי שהרי תשמיש (שימוש) הילוך המבוי הוא לחצרות הפתוחים לתוכה וע' שו"ת (שאלות ותשובות) ב"ש (בית שמואל) חא"ח (חלק אורח חיים) סי' נ"ד שהאריך להוכיח דהיכי דיש (היכן שיש ) להם דרך אחר אין דרה"ר (שרשות הרבים) שלהם אוסר אף דלא צייתו דינא כיון דמדינא דוחין אותם לשם (אף שלא צייתו לדין דוחים אותם לשם ) ועס"י (ועיין סימן) שפ"ה( בשולחן ערוך בחלק אורח חיים) ומג"א (מגן אברהם) סי' שפ"ו סק"ב ותו"ש (תוספות שבת) שם ע"ש (עיין שם) ואין פנאי כעת לעמוד על דבריו וע' נו"ב מ"ת א"ח סי' ל"ט (ועיין נובע ביהודה מהדורה שניה אורח חיים סימן ל"ט) ומ"ש (ומה שכתוב) שם עליו בזה. ודברי מג"א (מגן אברהם) שהביא רו"מ (רום מעלתו) צ"ל דמיירי (רום מעלתו צריך לומר שמדובר במקרה) שאין להעכו"ם (עובדי כוכבים ומזלות – גויים) דרהר"ג (דריסת הרגל) דרך רחוב הישראלים ודברי פמ"ג (הרב יוסף תאומים (תפ"ז 1727 - תקנ"ב 1792) בעל הפרי מגדים) שם צ"ע (צריך עיון = אינם מובנים) וגם אי נימא (אם נאמר ) דברחוב של ישראל המובדלת מרחוב עכו"ם (עובדי כוכבים ומזלות – גויים) ועשו ביניהם צה"פ (צורת הפתח) לסלק הדיורין מהני (מועיל) גם ביש להם דרהר"ג (שדריסת הרגל) מ"מ (מכל מקום) (בכהאי גונא = במקרה כזה) שהרחוב הוא המבוי של החצרות הפתוחים לתוכה ויש חצרות של עכו"ם (עובדי כוכבים ומזלות – גויים) לא יעלה על הדעת כלל לומר שהפתחים של החצרות הוי (הוא) הפסק וסילוק דיורין (הסבר למטה) ולכן הדבר פשוט שצריך שכירות רשות מן העכו"ם(עובדי כוכבים ומזלות – גויים), ומ"ש (ומה שכתוב)רו"מ (רום מעלתו) אם נכון לשכור מן הקאמיסר /הקצין/ של שר העיר הדבר פשוט שבזה"ז (שבזמן הזה) שאין השר גובה שום מס ואין לו שום זכות בבתי העיר ל"מ (לא מועיל) השכירות ממנו כמבואר מדברי הב"י (בית יוסף קארו) סי' שצ"א בשם הראשונים וכ"ה (וכן הוא) בשו"ת (שאלות ותשובות) נודע בשערים מ"ת (מהדורה תנינא=מהדורה שניה) סי' ו', ואולם המנהג פשוט בכל תפוצות ישראל לשכור רשות מן הבורגערמייסטיר /ראש העיר/ שיש לו רשות להעמיד אנשי חיל דמלכותא (של הרשות) בבתי העיר ואף דלא שכיח במדינתינו שיהי' אנשי חיל בעיירות הקטנות זולת בשעת מלחמה מ"מ (מכל מקום) הרי הוא ממונה לגבות מס המלך ולהעמיד אנשי חיל המלך וכיון שביד המלך לעשות מלחמה או להעמיד אנשי חילו בכל מקום ובכל עת שירצה הרי שכירו ולקיטו שוכרין (ראש העיר נחשב לשכירו ובא כוחו של מלך, והמלך הוא בעל זכות בנכס נתיניו ממילא גם ראש העיר הוא בעל זכות וניתן לשכור ממנו.) ג"כ (גם כן) ממנו וגם מן הפאליצייא /המשטרה/ יוכלו לשכור דגם שכירו דשכירו שוכרים ממנו כמ"ש (כמו שנאמר) בש"ע (שולחן ערוך) וע' בב"י (בית יוסף קארו) שם בשם תשו' הר"י (רבי יוסף) קארו וע' באה"ע (באבן העזר) סוס"י (סוף סימן) ק"ד וב"ש (בית שמואל) שם בשם ריב"ש (ר' יצחק בר ששת מגדולי הראשונים) דמסתמא (מן הסתם) מי שנתמנה ע"פ (על פי) המלך עושה ע"פ (על פי) שלוחו ג"כ והוי (גם כן והוא) כעשה בעצמו ע"ש ובנ"ד (ובנידון דידן= במקרה שלנו) אף דאין (שאין) ביד בירגערמייסטער להעמיד שום דבר רק חיל של המלך מ"מ (מכל מקום) גם בזה מהני כיון דביד המלך להעמיד והו"ל (והווה ליה=והרי הוא) איהו כשכירו ולקיטו(xxxxx ) שהרי הוא ממונה ע"ז (על זה) בפקודת המלך וכמ"ש (כמו שנאמר) בשו"ת (שאלות ותשובות) מהרי"ט (ר' יום טוב אלגזי) ח"א סי' צ"ד, ואם אמנם כי בשו"ת (שאלות ותשובות) ח"צ (חכם צבי) סי' ו' פקפק בהיתר שכירות מן הבורגערמייסטר הנה לפי דברינו הנ"ל (הנזכר למעלה) סרו כל פקפוקיו יעו"ש (יעיין שם) ותבין וכן מצאתי בשו"ת (שאלות ותשובות) גו"ר (גינת ורדים) חא"ח (חלק אורח חיים) כלל ג' סי' כ"ב להקל בזה, ופוק חזי מה עמא דבר,(ובוא ותראה כיצד העם נוהג) וכן נוהגין בכמה מקומות וכן אני נוהג ובכל עת שבוררין בורגערמייסטר חדש צריך לחזור ולשכור מחדש, ושמעתי מזקן א' (אחד) שהי' משובתי שבת אצל הגה"ק (הגאון הקדוש)אבדק"ק (אב בית דין קהילת קודש) בוטשאטש ז"ל (ר' אברהם מבוטשאטש בעל "אשל אברהם") ובעת סעודת שחרית בא א' (אחד) מבני העיר וסיפר לפ"ת =לפי תומו= שמת הבורגערמייסטיר (ראש העיר) וציוה תיכף להכריז בעיר שאסור לטלטל והיינו ג"כ (גם כן) משום דכל היתר הטלטול רק ע"י שכירות מהנ"ל (הנזכר למעלה), וע' בשו"ת (שאלות ותשובות) ספ"י (שו"ת ספר יהושע לר' יהושוע השל באב'ד נדפס בתרפ"ט- 1929) סי' ז' באורך בזה ואינו תי' /ת"י =תחת ידי=/ כעת אבל בזכרוני שצידד ג"כ (גם כן) להתיר שכירות מהבורגערמייסטר, עמ"ש (ועיין מה שכתב) המחבר בהגהותיו לאר"ח מהברכ"י (מהברכי יוסף לר' חיים יוסף דוד אזולאי, החיד"א) בשם רדב"ז (רבי דוד בן שלמה אבן זמרא, רדב"ז, (רל"ט 1479 - של"ג 1573על שמו הישוב כרם בן זמרה) מחבר שו"ת הרדב"ז).בתשו' כת"י (כתב יד) דאם השכירות נפל לכיס המלך או לכיס העיר א"צ (אין צורך) לשכור מחדש.

* * * * * * * * * * * * * *

להלן סיכום שנכתב על ידי ובאדיבותו של משה גרנית ולאחר קריאתו תובהר לקורא החילוני הסוגיה.

אחת המלאכות האסורות בשבת היא טלטול (העברת) חפצים ברשות הרבים (רחוב ראשי או כל מקום שאנשים רבים מאוד מצויים בו ואינו מוקף בגדר) .
חז"ל עשו סייג לאיסור זה ואמרו שגם ברחוב צדדי שאינו נחשב לרשות הרבים יהיה אסור לטלטל, מחשש שמא יתבלבלו ויאמרו שכשם שמותר לטלטל חפצים ברחוב צדדי, כך מותר גם ברחוב ראשי ויעברו על איסור תורה.
חכמים לא אסרו את הדבר לגמרי והתירו לטלטל ברחוב צדדי על ידי היתר של "שיתוף מבואות". בהיתר זה משתתפים כל בני המבוי (רחוב צדדי) וקונים במשותף כמה ככרות לחם (המנהג לקחת חבילת מצות), ולהניחם באחת החצרות היוצאות מהמבוי. חצר זאת שבה הונחו המצות הופכת להיות עיקר המבוי וכל החצרות האחרות בטלות כלפיה.
רק יהודים יכולים לבטל את חצרותיהם לחצר עיקרית ולהשתתף במבוי, גויים לא יכולים (חכמים גזרו על כך כדי שגויים ויהודים לא יגורו יחדיו והיהודים לא יושפעו ממעשיהם).
הנידון בשאלה זאת הוא כיצד בכל זאת ניתן לפתור את הבעיה ולהתיר לטלטל במבוי אשר חלק מהחצרות הפתוחות אליו שיכות לגויים.
הרב מוזר רצה להתיר על ידי עשיית מעיין שער כניסה לחצרות הגויים וכך יחשב שחצרות הגויים סגורות והם אינם מהווים חלק מדרי המבוי וממילא אינם אוסרים את המבוי ("סילוק דיורין"בלשון השואל).
המהרש"ם משיב לו כי אין פתרון זה תקף במקרה זה כי לגויים יש זכות מעבר במבוי
(דריסת רגל), שער לא יעזור כאן.
העצה שהוא נותן לשואל היא שישכרו מן הגוי את רשותו (ואז נחשב כאילו החצר היא של יהודי ולא של גוי ואין היא מפריעה לשיתופי המבואות).
ובמקום ללכת ולשכור מכל גוי וגוי בנפרד (כאשר סביר להניח שחלק מן הגויים לא ישתפו פעולה), אפשר ללכת ולשכור מן הבורגערמייסטר- ראש העיר או מן המשטרה שהם בעלי זכות בבתיהם של כל דיירי העיר ועל כן הם יכולים להשכיר את הזכות שיש להם בבתי העיר ולהעבירם כביכול ליהודים (על ידי שוחד הגון כמובן) וכך יוכלו לבצע את תקנת שיתופי המבואות ויהיה מותר לטלטל במבוי בשבת.
השו"ת הנ"ל מייצג תשובות נוספות של רבנים נוספים המובאים בהמשך ללא פירוש.