לוויה

(שושנה רוז'ה שטרמר)
מנהג היה, אם הנפטר מת בלילה היו מודיעים על כך לכוהנים הגרים באותו הרחוב, עליהם היה לעזוב את הרחוב עד אחרי סיום ההלוויה.
מספרים על בעל חנות נעליים אשר לא זכור לי שמו, אשר שדכו לו אישה מעיר סמוכה.
לפני החתונה חלה החתן ולא סופר על כך לכלה.
ביום החתונה הגיעה האישה – כלה, לעיירה בכרכרה (פיאקר). בעלה כבר לא היה בין החיים.
הכלה דרשה שתתקיים חתונה בבית הקברות ואכן נערכה חתונה בבית הקברות
כל ילדי העיירה הלכו לראות חתונה מעניינת זו.

 

(יואלה גפן)
זכורה לי ההלוויה של סבא מצד אמי. הוא נפטר בידיו של אבא שטיפל בו בביתנו. הוא הושכב כך שרגליו היו לעבר היציאה.
לילדים לא הותר להשתתף בהלוויה, זכור לי כי ליווינו בעינינו את ההלוויה עד שנעלמה לכיוון בית הקברות.

 

(רחל אמיצי)
לא ניתן לילדים להשתתף בלוויות.
אמא שמוצאה מבוטשאטש הייתה נוסעת פעם בשנה ב"יאָר צייט",
(יום זיכרון ) לבית אָבוסְ ( בית הקברות ). היא השאירה אותי בחנות של קרובת משפחה ועלתה לבד לבית הקברות.

 

(פרידה שטרנג)
הנשים היו מלוות את הנפטר עד ביתו של הרופא פרושינסקי בדרום בעיירה ומשם היו ממשיכים הגברים בלבד לבית הקברות. הנשים היו לבושות בסינר שחור.
אצל הגויים ההלוויה לוותה בתזמורת. הגברים לבשו חליפות והנשים עטו הינומה שחורה.
הנשים היו הולכות להלוויה בסינור שחור. בית הקברות היה רחוק בכוון סלופקה .
הנשים היו צועדות עד למקום שנקרא רי שבו היו שופכים את האשפה ומשם היו ממשיכים הגברים בלבד.
קבורה פולנית "פוגצ'ה". את המת היו מלווים בתזמורת כלי נשיפה. המת היה מושכב בארון עץ מהודר הנשים הרווקות היו לבושות ככלות והגברים לבושים בחליפות ועניבות.
הנפטר הונח בארון כשהוא לבוש בחליפה ואם הייתה אישה צעירה בבגדי כלה, עם הפנים גלויות.