מיכאל האוזנר

(נרשם על ידי בניו אריה ונחום)

מיכאל האוזנר בן אריה (לייב) ושרה נולד בשנת 1906 בעירה יגולניצה , בן זקונים להוריו.
בילדותו הלך לחדר ולאחר מכן התחיל לימודיו בבית הספר.
בגיל 8 או 9 לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה עקרה המשפחה לצכיה.
באותם ימים צכיה הייתה חלק מהאימפריה האוסטרו הונגרית תחת שלטונו של הקיסר פרנץ יוזף.
בעת שהותם בצכיה למד מיכאל בבית ספר ששפת ההוראה בו הייתה גרמנית, דבר שהקנה לו שליטה מלאה בשפה זו.
לאחר נסיגת הרוסים חזרה המשפחה לייגולניצה שם המשיך בלימודיו ובמקביל הצטרף לתנועת הנוער הציונית "גורדוניה".
בשנת 1933 ? יצאו חברי הקבוצה להכשרה בפילושנה ?? מתוך כוונה לעלות בשלב מאוחר יותר לארץ ישראל.
סיבות משפחתיות ובייחוד פטירת האב (לייב האוזנר) מנעו כנראה את העלייה.
עד פרוץ מלחמת העולם השנייה וחלוקת פולין בהסכם ריבנטרופ מולוטוב עסק בפרנסת המשפחה שבעיקרה הייתה סחר בתבואה.
פלישת הגרמנים לחלק המזרחי של פולין פרקה המשפחה.
מתוך המעט הידוע לנו ושעליו מיעט לדבר נלקח לעבודה במחנה עבודה גרמני באזור העיירה. במחנה הצהיר על עצמו כנגר שהיה מקצוע נדרש על ידי הגרמנים.
כפי שסיפר דבר ראשון שעשה כאשר נלקח למקום חדש היה להכין לעצמו מקום מסתור לעת צרה.
הודות לערנותו וחוכמת החיים שבה ניחן הצליח לשרוד את המלחמה כשהוא ניצל במשך התקופה מכמה "אקציות" .
בתחילת שנת 1944 כאשר הצבא הגרמני נסוג מהאזור נטשו גם שומרי המחנה.
למרות זאת הגסטאפו אינו מרפה ומחפש את שארית הפלטה.
מיכאל הבין שיש להסתתר עד הגעת הצבא הרוסי.
ביחד עם יהודי נוסף בונה מסתור תת קרקעי מוסווה בתוך חממה.לתוך המסתור נכנסים בנוסף זוג הורים עם שתי בנותיהן הקטנות. את הבנות מצא מיכאל משוטטות לבד ללא הוריהן. התברר לו שההורים אבדו תקווה וניסו לשים קץ לחייהם. ברגע האחרון מצליח מיכאל לשכנעם לבוא ולהסתתר במסתור שבנו.
במשך שלושה חודשים שהו במחסה.במשך היום הסתתרו. בלילות, תוך סיכון רב יצא לקנות לחם ותפוחי אדמה אצל גויים שהכיר וקיווה שלא ילשינו על דבר קיומם.
בסוף חודש מרץ 1944 הגיע הצבא הרוסי ושיחרר סופית את האזור.
מתוך הבנה שהגויים הפולנים לא יאפשרו ליהודים לחזור ולחיות בעיירה (כפי שהוכח במקומות אחרים) ומכיוון שהוא היחיד ששרד ממשפחתו החליט שאין פתרון אחר זולת עלייה לארץ ישראל.
הדרך הטובה לממש החלטה זו הייתה להצטרף לצבא הרוסי שהתקדם מערבה לכיוון גרמניה. מאחר ולצבא הרוסי חסרו בעלי מקצוע הסכימו לקבלו בתור נגר.
היחידה שצורף אליה הייתה יחידת רפואה שפעלה כבית חולים נייד.
מכיוון שרוב הצוות הרפואי כולל המפקד היו יהודים מצא במהרה את מקומו ביחידה.
יחד אתם התקדם מעבר לקרפטים לכיוון גרמניה. לאחר סיום המלחמה עזב בחשאי את הצבא הרוסי ועבר לשטח שהיה נתון לשליטת האנגלים או האמריקאים.
כאן מצא מחסה במחנה העקורים בפרנוולד. לאחר תקופה במחנה העקורים יצא בראש קבוצת יהודים לבלגיה. מבלגיה הוברחה הקבוצה בעזרת חיילי הבריגאדה היהודית והמוסד לעליה ב לנמל מרסי שבצרפת.
בנמל מרסי העלתה הקבוצה ביחד עם פליטים נוספים על אוניית המעפילים "תל חי".
בדרך לארץ ישראל התגלתה האוניה על ידי משחתות אנגליות והובלה לנמל חיפה.
מנמל חיפה נלקחו המעפילים למחנה המעצר בעתלית.

 

על פי הידוע לנו הייתה זו האונייה האחרונה או אחת האחרונות בטרם הועברו המעפילים למחנות המעצר בקפריסין.
לאחר שלושה ימים במחנה המעצר שוחררו ומיכאל עבר לקבוצת כנרת.
משנת 1946 עד 1948 שהה בקבוצת כנרת שם עבד כרועה הצאן של הקבוצה.
שם נשא לאישה את גניה בת נחום ולאה לבית נודלמן. בקבוצת כנרת נולד בנם הבכור אריה שנקרא על שמו של האב. בשנת 1948 עברו לחיפה ושם נולד הבן השני נחום שנקרא על שם אבי האם.

 

פרקים רבים ופרטים רבים אינם ידועים לנו ובייחוד על משפחתו.
כרבים מבני דורו שעברו ושרדו את השואה ואשר בה איבדו את משפחתם, מיעט לדבר ולספר. ואנו בני הדור השני לשואה לא הרבינו לשאול על מנת לא לפתוח פצעים שהגלידו.