וינשטוק
(פרידה שטרנג)
משפחת וינשטוק עלתה לארץ בשנות ה 30. היו להם שלש בנות. עדכון (יואלה גפן) ארבע בנות לאה אף היא גרה בבארי.
לאה חוטר ישי גרה בקיבוץ בארי.
אטקה אסתר אפרת גרה בקיבוץ בארי.
יואלה (ינטה ) גפן גרה בכפר מעש – מורה בגימלאות.
מרים עופר גרה בכפר מעש פתח תקוה.
משפחת וינשטוק הייתה בקשר טוב עם משפחת וולקוביץ שהיו מבקרים אצלנו לעיתים תכופות .

(יואלה גפן)
בית וינשטוק נבנה מחדש אחרי מלחמת העולם הראשונה.
לפני מלחמה זו ברחה אמי ושני הוריה לצ'כיה כפי שעשו רבים.
אבי לפני נישואיו היה חייל בצבא האוסטרי , אבא ואימא נישאו בשנת 1922 .
הורי אמי נקראו שניידר, אבא של אמי נקרא משה. ככלל משפחת אמי לא היו ציוניים.
סבא משה זכור לי כסבא נחמד אשר התגורר בביתנו.
משפחת אבי היו ציוניים, ואכן כולם עלו ארצה לפני השואה.
לאמי היה אח (הבכור), שלא זכור לי שמו, נסע לארצות הברית בגיל 16.
הוא ביקש שאחותו – אמי תבוא אף היא לארה"ב, אולם היא לא הסכימה, כי לא רצתה להשאיר את ההורים לבדם (סבתא עדיין חיה).
מאחר שכנראה הוא הרגיש בודד ונעלב כי אמא לא נענתה לבקשתו, נוצר "ברוגז".
אחי אמי הרשל היה שולח סכום כסף מדי חודש על שם אבי ועד יום מותו לא נוצר קשר כלשהוא בינו לבין אמי.
לא ידוע לי על עיסוקו אולם דובר כי היה מיליונר. הוא נישא אך לא הצליחו ללדת ילדים.
לאמי היו עוד שני אחים, אשר לא גרו בעיירה, מנדל שגר בסקלה והשני ישראל (שרול) שגר בקולומיאה. האחים התחתנו והיו להם ילדים.
למרות ה"ברוגז" שהיה זכור לי כאשר נסענו אמי וארבעת בנותיה באו האחים לתחנת הרכבת להיפרד מאתנו וכיבדו אותנו בתפוזים.
בנם של אחד האחים ניצל בשל היותו קומוניסט (מנדל) -

(עדכון אסתר אפרת)
ולאחר המלחמה היגר לארה"ב.
משפחת אבא – אבא בהינשאו לאימא התנה תנאי כי בכל מקרה עולים לארץ ישראל (1922).
הורי אבי – סבא מצד אבא - פישל וינשטוק מנישואיו הראשונים נולדו צ'רנה ויהודית אשר בעלה ממשפחת פרוינד נסע לאמריקה, היה להם בן בומצ'ה – אברהם פרוינד היה אמור לחזור ולקחת את יהודית ובנה, אבל אז פרצה מלחמת העולם הראשונה, ובפוגרום שנערך ביהודים יהודית נאנסה ונרצחה. הילד אברהם הגיע לאמריקה שם הצטרף לגרעין השומר הצעיר שהקים את קיבוץ כפר מנחם. (אין פרטים נוספים).

(אמנון עצמון)
כתוצאה מברור שערכתי בכפר מנחם אברהם פרוינד אכן היה חבר קיבוץ כפר מנחם . נפטר בשנת 1984. אשתו אסתר ( תבל"א ) חברת הקיבוץ.
ולאחר מכן התאלמן פישל ונישא שנית, אשתו השנייה הייתה צעירה מצ'רנה .
לא זכורים לי פרטים על אשתו הראשונה.
צ'רנה התחתנה והיו לה (כנראה) שתי בנות שהתחתנו ועזבו את העיירה.
אחת מהבנות חזרה לעיירה בשנת 1938.
אחי אבי – איזיק וינשטוק היה ממייסדי בית ספר תרבות ומילא תפקידים בקהילה.
התגורר בלבוב, ערך עיתון יהודי, היה משורר ומחזאי (ראה מאמרו של דב סדן), סופו שנפטר ממחלה ממארת לפני שנת 1922 מועד חתונת אמי.
דוד וינשטוק עלה לארץ בשנות ה-20 התגורר בפ"ת והיה פעיל בהסתדרות. בזמנו עבר לנתניה והתמודד למשרת ראש העיר מטעם מפא"י. נפטר בשנות ה-90 בהיותו בן 96.
אבא וינשטוק – לא התחתן, היה תומך "שרוף" בשומר הצעיר ולאחר מכן במפ"ם, עם עלותו לארץ גר בפתח תקווה, עבד בבנין.
נפטר באופן פתאומי בשנות החמישים.
סדר האחים היה אייזיק, אבא, ישראל. ישראל אבי נקרא על שם "הבעל שם טוב", ואחותי פנינה נישאה למורה לעברית.
היו להם שתי בנות אשר שמותיהן אינם זכורים לי.
המשפחה דיברה רק עברית. זכור לי כי כאשר ביקרו אצל סבא דיברנו אתם בעברית בלבד.
למרות קנאותם לשפה העברית לא עלו לארץ ונספו בשואה.
האח הקטן מנשה וינשטוק (כל האחים החליפו את שמם לגפן בלי תאום בינם שהוא התרגום המילולי לוינשטוק.)
אחי מנשה הצטרף לקיבוץ עין המפרץ ושימש רועה צאן. למד שפות רבות
אוטו-דידקט ,זכרונו היה פנומנלי,כתב מחקרים על שירי עם יהודיים וגלגוליהם. השוה אותם לשירי עם של הגויים, עסק בתיעוד שירים אלה.
עסק בתיעוד שירים אלה.
הקיבוץ הלך לקראתו, נתן לו חופשות אותן ניצל לבצע מחקריו באוניברסיטה העברית בירושלים.
למרות שלא היו תארים אקדמיים רשמיים נחשב כבעל סמכות בתחום זה.
הוזמן למקומות שונים לשאת הרצאות בתחום שירי העם. (ראה מאמרו של דב סדן שנכתב כהקדמה לספרו של מנשה)
מנשה נפטר בשנות ה-80 , אשתו נמצאת בבית האבות בקיבוץ עין המפרץ.
למנשה בן אחד, מתן - חבר קיבוץ עין המפרץ , עוסק בהוראת מוסיקה.
העלייה לארץ – כפי שנאמר לעיל - מאז חתונת אבי בשנת 1922 הייתה שאיפה לעלות לארץ, הדבר נדחה בין השאר בשל בקשה של הקרן הקיימת להישאר כיוון שהיה פעיל בה.
לפני לידת לאה (1933), עמדנו לעלות לארץ, זכור לי כי אבא הכין מעין מזוודה שאפשר לשאת בה את התינוקת ואף לנדנד אותה. בסופו של דבר השתמשנו בכלי זה כמזוודה.
הייתה לנו בעיירה חנות כל – בו "מנפט ועד שוקולד", בשל הכוונה לעלות לארץ חוסלה החנות ושטחה הושכר למשפחה פולנית. משפחה זו התגוררה בבית עד למכירתו למשפחה יהודית.
אנו עברנו להתגורר בעיירה בשכירות עד עלייתנו לארץ.
אבא עלה לארץ כ- עשרה חודשים לפנינו, אחיו סדרו לו סרטיפיקט בודד ולאחר מכן בוצע "איחוד משפחות".
זכור לי שעלינו לארץ באונייה שעגנה בנמל תל-אביב, הורדנו מן האונייה לחוף בסירות ומשם נסענו במונית לפתח תקווה.
רושם רב והתרגשות עורר בנו לראות את השלטים בעברית על החנויות !

(רחל אמיצי)
יצרתי קשרי ידידות אמיצים עם יואלה ואסתר, ולעתים הייתי מבקרת בביתם .