במבואי הספר
הקדמה לספרו של מנשה גפן ( וינשטוק ),שעוסק בחקר השירה האידית.
מה שנסוך על כל פרקי החקר, בין אלה שהם פרודים ובדלים, בין אלה שהם אחוזים ולכודים, היא מידת הבקיאות במקורות, שנקנתה לו למחבר ביגיעתו הרצופה ונמשכה לאורך שנים, ותחילתו נעוצה בילדותו בגולה והמשכה נגדש, אף הושלם, בארצנו, ועמלו נושא פרי ישווה לו ..
הוא מעשה מומחה ..
הלא ספר יספר לנו כי הסיק את ביאורו מסיפורו של אביו מורו, שהיה יליד טרנופול, ושזכר מה ששמע על ר' יוסף פרל. והמעשה שהיה כך היה: סנדלרו של ר' יוסף פרל שלח אליו את השוליא שלו כי יבוא אצלו ויסגור את חלונו, שהרי הוא, פרל, אינו עורך סדר, וממילא אינו מלך, הילכך מן הדין הוא כי פרל ישרת אותו, את הסנדלר, שהוא הלילה מלך. והנה, ככל הנראה, אביו של המחבר שהיה, כאמור יליד טרנופול ובנה את ביתו בעיר מיצער, יגולניצה, הביא עמו הערכת דרכו של פרל, כפי שנקבעה בלב מתנגדיו, ועיקרם החסידים, והעמידתו כמרשיע – ברית ועובר על המצוות והמנהגים, והיא אמנם דיבת יריביו , שונאי ההשכלה ..
ללמדך כי עניין הסיפור על הסנדלר הוא כדבר ליצנות, המצאת דור מאוחר, שראה את המוקדם והיא מלחמת המשכילים הרודפים והחסידים הנרדפים, כראותו את המאוחר, והיא מלחמת החסידים הרודפים במשכילים הנרדפים.
ואלה פני יריבותו כפי שיצגתה קהילת טשורקוב, שבנו של הצדיק ר' ישראל מרוז'ין הוא הצדיק ר' דוד משה, איווה – למושב לו . אבל פה ישב על כסא הרבנות הרב ר' ישעיהו מאיר כהנא – שפירא, מלוחמי תקנת סדרי החינוך ודרכו .. ונכדתו שרה שפירא, משוררת עברית .. ואף דור לאחר גירושו של הרב .. רבו בה בטשורקוב הנוטים לו ("שפיראניקים"). ונשמרו ברשותי שני מכתבים המתארים את נפתולי שני הצדדים בסביבה ההיא ומחברם, יליד יגולניצה , שב"ם (שמעון בן מנחם) גוטספלד, שעיקר עינינו בעיות חינוך, אך פה כתב גם דבר שיר, גם מאמר על איבסן .. אך לימים נעלם שמו כלא היה. מתוך השערה כי נפטר לעולמו, פניתי למשורר א.ד. וורבנר , ששימש אז בהוראה עברית ביגולניצה, כי יתחקה אחר גורלו של הנעלם והנאלם,וענני כי האיש חי וקיים .. מה-גם שהוא לנו כהוכחה לתחרות הפלגנות בעיירה ההיא, יגולניצה , ..
וניתן להדגימה בתוך משפחה אחת , היא משפחת וינשטוק, שמחברנו נמנה עמה. ואתיר לעצמי להעיד מה שניתן לי להעיד עליה.
במסעותי על פני עיירות גליציה לא פסחתי גם על העיירה הזאת. אך יותר משנקלט לי מראה – הגעתי אליה בטרם-שחר והעגלה מיהרה לעיירה הסמוכה – נקלטו לי קצת פרטים על אישיה, צעירי הדור וצעירותיה, והמשפחה הנזכרת במרכזם, ואמנה שלושה, והם אחים – הגדול שבהם
אייזיק וינשטוק, סופר זריז ושנון (נודע בכינויו אייזיקל מזיק) ומפורסם בחיבוריו בתחום המחזה, ביחוד ההיסטורי והמלודרמטי והצגתו .. אחיו הצעיר, דוד ממחדשי החלוציות והגשמתה, דרך החיאת יסודות "הפועל הצעיר" ומסורת שלמה שילר במפלגת "התאחדות", והיא החיאה שיזמה את תנועת "גורדוניה , כשהוא, דוד עצמו, מניח כהונתו במרכז הקרן הקיימת בלבוב ועולה, בראשית שנות העשרים, לארצנו, תחילת עבודתו בפתח תקווה ואחר כך בנתניה, ששבר בה את חרם הבועזים, שהחרימו את הסתדרות העובדים ..אחיהם הצעיר הוא מחברנו, מנשה, מוותיקי "השומר הצעיר", והוא חבר בקיבוץ מקיבוציו עין המפרץ – עד-עתה.
ועתה נודע לי על אח רביעי שלא הכרתיו פנים, ישראל אשר הוא ואשתו, עליהם השלום, התגוררו, בערוב יומם , בקיבוץ בארי, אשר שתיים מבנותיהם חברות בו. ומניתי את הרביעייה גם לגופה אבל גם מבחינת העניין המיוחד הנדון לנו, שיר-העם – שכן גם להם חלק בהתעניינות בשיר העם, ואבליט במיוחד חלקו של האח הבכור, אייזיק, ושיר העם על טבח הפורעים, שניסוחיו מתגלגלים והולכים מאז ועד עתה, ללמדך, כי כדרך מסורת גילגולם של דברי קינה, שפיוטי-הצער של דורות ראשונים, שנקלטו לתוך פיוטי הצער של דורות אחרונים, כך גם דרך שירי-הקינה בלשון העם.
כללו של דבר: בית גידולו של מחברנו, על ריחו, על אווירתו הוא כמין תשתית להתעניינותו החיה בשיר-העם וסביביו, והרחבתו והעמקתו במחקריו.. שירי חלוצים ופועלים ויריבהם , .. אם לסכם: דין וחשבון של חקר זימרת-חיים לחיי-זימרה, והוא חקר העשוי לאלף קהל קוראים ולהחכים ציבור מעיינים: ללמוד וללמד.
( סיון תשמ"ה ) 1985

(אמנון עצמון)
פרטים על דב סדן –
דב סדן (שטוק) (21 בפברואר 1902 - 14 באוקטובר 1989), חוקר ספרות, פובליציסט וחבר כנסת.
דב שטוק נולד בשנת 1902 בעיר ברודי שבגליציה. קיבל חינוך יהודי מסורתי, ואת השכלתו הכללית רכש בכוחות עצמו.
במהלך מלחמת העולם הראשונה עברה משפחתו ללבוב, והוא הצטרף שם לתנועת "החלוץ", והפך לאחד מראשי התנועה בפולין.
בשנת 1925 עלה לארץ ישראל.
בשנים 1927 - 1944 היה חבר מערכת העיתון דבר, ובעיקר עסק בעריכת המוסף הספרותי של העיתון.
בשנים 1952 - 1970 היה ראש הקתדרה ליידיש באוניברסיטה העברית. במסגרת זו קיבל תואר פרופסור, אף שבהשכלתו הפורמלית לא נכלל אפילו תואר ראשון.
בשנים 1965 - 1970 לימד ספרות עברית באוניברסיטת תל אביב.
בשנת 1965 נבחר לכנסת מטעם המערך, אך התפטר בשנת 1967, במחאה על יציאת משלחת של הכנסת לגרמניה.
בשנת 1968 הוענק לו פרס ישראל לחוכמת ישראל.
סדן היה חוקר פורה ביותר, ופרסם ספרים ומאמרים רבים מספור.

http://he.wikipedia.org