חתונה בעיירה

... והיו מפארים את החדרים
ובמה לכלה עם ראי מסדרים
ואת הרצפה עם פרפין מורחים
שתהא נוחה לריקודים .
ולפנות ערב שעת האפס הגיעה
ובמלון קול ששון ושמחה ,
הכלה בצעיפיה ובשמלתה הצחורה
יושבת נרגשת על הבמה .
וכלי זמרים עושים מלאכתם ביד אמונה
והולכת וגוברת הנגינה ,
וריקודים מריקודים שונים
ואלסים , פולקות וקדרילים ,
ומחותנים מסתובבים עם כיבודיהם
ומשמחים לב אורחיהם .
ובאותו הזמן החתן בחברת הרב וכל הכבודה
בבית שני מחכה לשעתו הגדולה .
ואז את הכלה באמצע האולם מושיבים ,
ובצעיף מכסה החתן את פני הכלה העצובים
ומאיר הכלי זמר צועד צעד אחד קדימה
ומתחיל במנגינה עצובה .
"בכי כלתי בכי " ... "וויין כלה'ני וויין " ...
ואברהם בחליל עם קולו הבכייני ,
ושמחה וניע כינור שני ,
והבטנון בקולו החרישי והקצוב
מגביר את מצב הרוח העצוב .
ומאיר בנגינתו השוברת לבבות
מרבה מעיני נשים דמעות לסחוט .
ופתאום ממנגינה עצובה
עוברים לשיר לכת מלא צהלה ,
מובילים במזל טוב וברכה
את החתן והכלה לחופה .
ואחרי החופה הארוחה הדשנה
עם "מרק הזהב " בשביל החתן והכלה
ואחרי כן "הדרשה געשאנק" עם ההכרזות
וכל אחד מגיש את המתנות .
והריקודים מחדש מתחילים
עד אור הבוקר מתמשכים .
*
ואחרי יעקב הורניק , לייזר הספר בא
ואשתו דבורה המיילדת בעיירה .
ואחריו פייבוש ברכר סיטונאי הטבק
ששימש לכל הסביבה כספק ,
וזיידלה ריינמן סוחר עורות היה
ואחד ממייסדי בית הספר העברי ומעצב דמותו .
ובחצר גם משפחת שפירא גרה .
ואת הטור ישראל משה הפרוון סוגר
שהיה פרוות רק ממין משובח מוכר .
*
ובאמצע הריבוע בית ארוך עמד
הלא זהו בנין המאגיסטראט ,
למטה חנויות והמאפיה
ובקומה השנייה משרדי העירייה .
והמאפיה שותפות של לייב הערש , ואיציק הערש הייתה
ואחריה חנות הקמח של דוד ניסן באה
וגם שני אטליזים שם נמצאים ,
של אברהמ'צי דודי , ואברהמ'צי אנשלס שני אחיינים .
ועוד כמה חנויות שמה נמצאו
אבל על ששכחתי אותן – תסלחו .
ועל יד המאגיסטראט עוד שתי חנויות נמצאו
של זוצקי הפולני , ושל חיים גלר הקצב היו .
*
ומסביב לריבוע מכל הצדדים
היו מרוכזים בתי המגורים .
ואתחיל מרחוב הכנסייה .
ואתאר בפרוטרוט את האוכלוסייה ,
ואתחיל מבית דודי לייביש הנגר
אשר ביחד עם חתנו משה אקסלרד גר.
והדודה עקי אשתו ,
וילדהם משה , מלך חיציע ורוסיע היו .
ואחריו שמשון בילגריי מתקן השעונים
ואשר שוורץ חייט ובעל חנות של בגדים מוכנים .
וכעת אנו באים למרכז הרוחני של עיירתנו
בבית הספר העברי בו למדו ילדינו .
ואמנה את כל המוסדות אשר היו שם
לפי החדרים ולפי הקומות כסדרם .
והבית בצורת דלת בנוי
ולשני חלקים חצוי .
חלק אחד בן שתי קומות היה
והשני מקומה אחת ויחידה ,
ובאגף הנמוך בחדר אחד שכנה
תנועת הנוער גורדוניה ,
זאת הייתה כבר דירתה הקבועה .
אבל עד אז ממקום למקום נדדה ,
ובכל הזדמנות ובכל עונה
החליפה את מעונה .
ברצוני לספר קצת מקורותיה ,
כי גם אני זכיתי להיות בין מייסדיה .
בראשית היה בעיירתנו "קלוב" של כדורגל ,
שבו היו כל הנערים
בלי הבדל מעמד מאוגדים .
אבל עם הזמן נתגלעו חילוקי דעות
בנוגע להשקפות ולשפות ,
והתחלקו שני פלגים
לעברים ולאידישיסטים .
אז עזבו את הקלוב כל החבריא
התלקטו ויסדו את הגורדוניה .
ואמנה כמה מהראשונים
שהוו את הגרעין ואינם כבר בחיים .
ועומדים לנגד עיני לוזר רמרס ושמשון דולינר
משולם ריזנברג ונוסי מוזר
והרש גולדיג ומלך פינקלמן
ולייצי הרצוג , וגיצי קרומן
ויבדלו לחיים ארוכים
עוד הרבה חברים אשר אתנו בארץ נמצאים .
ואחרי הראשונים
התחנכו בתנועה דורות חדשים
אבל כולם בשואה נספו
ורק מתי מספר בחיים נשארו .
*
ואחרי הגורדוניה , שלשת החדרים באים
בית מגוריהם של המורים .
ומתחיל הבית בן שתי הקומות
בו היו רוב המוסדות
וה"קולטור פ'אריין " – ו"תרבות" יחד ממוזגים
לא מתמיד היו ביחסים טובים .
ומלחמה אידאולוגית ומלחמת שפות
תמיד היו ביינהן נטושות .
וישראל ריזנברג ספרן של "תרבות" היה
ושמואל הוטרר ב"קולטור פ'אריין" ספרן וראשה .
וכל זמן שהיידישיסטים והבונדיסטים שלטו
הם ב "קולטור פריינד" נמצאו ,
אבל מהרגע שהם למיעוט נהפכו
פרשו ואת "מיכאלאוויטש – פריין" יסדו .
ואז בא הרגע המקווה
ואיחוד שני המועדונים התהווה .
ומשתי הספריות אחת גדולה נוצרה
והספרן הראשי לוזר רמרס היה .
ועיתונות יומית ופריודית
בלשונות אידיש ,עברית ופולנית
ומדי פעם "ערבים תרבותיים "
מלווים הצגות ונשפי ריקודים .
ומדי ערב בערב על יד השולחנות יושבים החברים
קוראים עיתונים ושח-מט משחקים .
ובפינה אחת יושבים ליפא זומרמן ומשה שוורצברד
בדיחות מספר חיים לייבהארט
ומקשיב זיסיה קרומן ומשה אקסלרד
וצוחק טוביה הרצוג על יד השח-מט .
ויונה פישבך יריבו במשחק
ואבא דרשר ורובל יצחק
ומלך שוורצברד ולייזר בלומנטל
ויצחק שפירא , וגולדיג יהושוע
ומאיר , יוסיל ושמואל פרשל שלושת האחים
ועוד הרבה אחרים .
*
ובבנין , בית ספר עברי גם נמצא
כדוגמתו רק מתי מספר היו בסביבה
וזאת תודות למורים ולהשכלתם
שהאצילו על תלמידיהם מרוחם .
ובית הספר משני חדרים היה
אחד למטה , והשני בקומה השנייה .
ואזכיר כמה מהמורים שכיהנו בעיירה
עד עלותי ארצה .
מי מאתנו אינו זוכר
את המורה אליעזר הליצ'ר ?
איש שמח ומשמח אנשים
וכל דבריו באמרי חכמים מתובלים .
לא אשכח לעולם את יומי הראשון בכיתה ,
בלמדי "מורה אלף בית" השיר הידוע
ואונגר אשר מ"הישיבה" בא אלינו
והפך להיות מורה בבית ספרנו .
ואחרון אחרון , את המורה ורהפטיג אזכור
תלמיד חכם ובידיעת המקורות עשיר
אשר העמיד דורות של תלמידים
והרבה מידיעותינו לו חייבים .
*
ובאולם אחד שלושה מוסדות צמודים
"בנק לקרדיט" , "גמילות חסדים" ו"יד חרוצים" .
"בנק לקרדיט" הביא תועלת רבה
אליו היו הנצרכים פונים בעת מצוקה
והיושב ראש ומיסדה
הרב של עיירתנו ר' נוסי היה .
וחברי הועד והנושאים בעולה :
בריש קרומן , שמוליק קרומן וחיים גלר
הרמן פרייס , ראובן פישבך ובוצי ברילר .
ובבנק השני "גמילות חסדים" היו מלווים
סכומי כסף יותר גדולים
והרוקח פרייס היושב ראש היה
וחברי הועד ופקידיה
בוצי ברילר , פישל בוק ,ליפה זומרמן
ראובן פישבך חיים גלר וזיסיה קרומן
*
והמוסד השלישי "יד חרוצים " היה
מוסדם של בעלי המלאכה .
ועוד לפני שלושים שנה
חגגו כבר את יובלה .
ובעלי המלאכה הידועים בטוב ליבם
התמסרו לחבר חולה בכל מאודם .
ואלה שלשת העקרונות
אשר שמשו ל"יד חרוצים " יסוד :
עזרה הדדית , ולינת לילה ,
והספקת אמצעים
לחברים נחשלים , ובין המייסדים
פישל ווינשטוק ,
משה פישבך
ולייביק מוזר היו מהראשונים .
*
ואחרי הבנק תנועת "השומר הצעיר" באה
אשר לה חלק לא מבוטל בחינוך הנוער היה .
ועד כדי כך הגיעו הענינים
שבאסיפת הסברה עם ההורים
הצהיר אחד המדריכים
אשר אתנו עכשיו נמצא ,
להורים האדוקים מאוד במצווה
"אנחנו לא יכולים להסכים
שאתם ברוחכם תחנכו את הילדים"
ואזכיר מבין הראשונים
אשר אינם כבר בחיים ,
את חנצי דרשר ,מוזר אברהם ,
לייב אוקסהורן וריזנברג מיכאל
ויבדלו לחיים ארוכים
עוד הרבה חברים , אשר איתנו נמצאים .
*
ובמרתף הבניין , מחסן של עצי הסקה
של משה שפירר נמצא
ויוסף שפירר בנו
עזר לו במסחרו .
ובמרתף הקדמי הייתה הדירה בה שמריה עם משפחתו גרה .
*
ומול בניין ברון הירש , בית דודי ראובן פישבך עמד
והוא את הגהנום הנאצי עבר
ויחד עם משפחתו הגיעו ארצה .
ובבית הדוד בתור דייר
משה הויזנר סוחר תבואות גר .
ומול בית דודי ,
בית אביו משה ואשתו שרה
בניהם שמואל , מאיר נתן והערש , ומשפחת ליפא זומרמן גרה
ובית סבי משה הערש, והסבתא שיינדיל לידם
ובתם חייצי ושלום חותנם .
ובמרחק מה בית פישל גולדיג , פייביש בירנבאום ושיא בערעבי
וגומרת את השורה הולצברג הוגי .
ויורדים עד הסוקול , ועל הגבעה
בית יודיל שטרן , מאיר שטרן ,קמיאל משה-רחלס ונחמקה .
פונים אנו ימינה ונכנסים אל סמטא
המתחילה בשייע שכנר ואימו שרה לוביקז
ואז באה חנות קטנה של אבעסיענא .
ומיד ישראל הנדל , סוחר עורות
אשתו לסיה וילדיהם דבורה וחיים היו .
והרש הלר של אריגים סחורות.
ופסי ינטי סורגת הפוזמק
ושימונקו ושיע הרשל הזגג
ורבי ומורי ר' טרטר הלמדן
ומול משפחת חיים ביטרמן
ואשתו רחל עם ילדיהם גרו
וביחסי שכנות טובים אתנו היו .
ואחריו בא ביתנו הנזכר כבר .
ועוברים על יד חיים אברהם הסנדלר
ובקומה השניה הזקן אברהם- בער
פרוון וגם של תפוחים סוחר .
*
ומול , על גבעה מאת משה מייזלס נתחיל
בעל קורא בתורה בבית המדרש ואדם משכיל
ואחריו בהמשך המדרגה
ביתו של אלתר פילקנפליק ואייזיק אוקסהורן בא .
מלך יעגער ומשפחתו
ובית חונע וואגשאל , טוביעני , ולייביק הויזנר סוחר תבואות
ומשה- מלך החזן , ואייזי אוקסהורן סוחר בהמות .
ובית מרדכי לייב בעל העגלה
ומאיר-שמואל שוחט העיירה .
ואחריו יוסף בלומנטל האופה
ונעכי פעסיס אופת העוגות הידועה .
ומאיר רייך סוחר האריגים
ושוחט אלי ברט , והקלויז של "צ'ורטקובר" חסידים
והקלויז הזה לא רק בתפילות קשור בזיכרונות ,
אלא גם בהתייצבות לצבא , ב"פלאגעריי"
מנהג קדום בעיירתנו היה
שכל שנתון שהתייצב לצבא
חודש לפני ההתייצבות
אסור היה לו לישון בלילות .
ובקלויז מדי ערב בערב מתאספים ,
ובו כל הלילה מבלים .
ותזמורת היו גם מזמינים ,
הולכים מבית עשיר לעשיר ומנגנים ,
וכסף לצרכי שתייה אוספים .
והיה אם איזה קמצן התחמק מלשלם
אף פעם לא העיזו עליו לאיים , ...
אבל למחרת בבוקר בקומו משנתו
לא יכול היה לצאת מדירתו
כי הדלת הייתה חסומה
בכמה צריפים של בתי שימוש , ובעגלה ,
והחלונות בזפת מרוחים
ועוד כל מיני תעלולים.
ולא פעם לשוטרים עם תלונות פנו
והם אחרינו עד לקלויז רדפו
אבל לקלויז פנימה לא נכנסו .
כי בן רגע כל הנרות כבו ובחושך לחפש לא העיזו .
וכשהשוטרים הסתלקו
את ההקפות עם התזמורת מחדש התחילו .
והיו שרים ומנגנים שירים שונים
בינהם אחד שהתחיל במילים :
ס'איז בעסער צו עסען נעכי פעסיס פלאדן
איידער צו געהן ביי פוילעניו געלאדען
אוי וויי , וויי איז צו מיינע יאהרען
וואס האב איך דערלעבט די 21 יאהרן .
( תרגום – זכריה מוזר ז"ל ) -
מוטב לאכול עוגת פירות
במקום להתלונן על החיים
אוי ואבוי לחיי
שהצליחו להביאני לגיל 21 ...
וביום ההתייצבות כל הבחורים
ברגל לצ'ורטקוב היו הולכים
ומי שהשתחרר מאושר היה
ואת מי שלקחו הלך לצבא .
*
ואחרי הקלויז בית יוסיל בעידער בא
ואחריו "וויז'ניצער " קלויז הקטנה .
ופרימה גולדיג , ושמואל ישראל גומרים השורה .
ומכאן נכנסים לסמטא צרה
שם היו גרים בעלי המלאכה .
הבית הראשון של חונא הסנדלר היה
מולו לוזער טאיען החיט בא
ושני האחים החייטים חיים ובעראלי
ופנחס החייט , ושואל-פארק ושלום אבעסיעכי .
והלאה בבתים רעועים , בתי אנשי עמל
רוני טוני , אמפל , ומשה אפרים הסבל .
ובמורד בית סילקי היה .
וליד הנהר בית המרחץ , שם גם משפחת הגודנר
וולוולי הצבעי העליז
אשר את פזמונו היה אומר בחרוז .
"אוי וויי גוט וואלט געוון אין פיין
ווען דער פאקיק זאל פון מילך זיין
אין דער בארג פון קעלעשי געמאכט
און איך ליג צווישין זיי אויסגעשטיעקט
טרינק פון יענעם אין עס פון דעם
און צו דער ארבייט דארף איך נישט געהן "
( תרגום זכריה )
אילו הנהר (פאקיק ?)היה הופך לחלב
וההר היה הופך לדייסת תירס
ואני שוכב בין שניהם
הייתי אוכל ושותה
ולא הייתי צריך ללכת לעבודה ...
וקוני-יהודה "האיש החכם"
אשר בעיירתנו למשל ופתגם .
ואנחנו עוברים על יד כמה גנים של גויים
ובאים אל קונול האוקראיני ,
כי רק את אותו גוי היחידי מתוך רבים אזכור .
כי הודות לו נשאר שלם בית הכנסת הגדול בעיר
וספר תורה מסר לדודי
אשר לאוסטריה אותו הביא .
אחריו בא אברהמצ'י אנשלס קרובי
והערש ברגנפלד , הרש סטופ' אבי נינא חברי .
ומול , בית הכנסת הגדול די "שול" קרוא
בנין גבוה ונשוא.
בפרוזדור יש חדר אשר "שולעכיל" נקרא
זה היה בית הכנסת של בעלי המלאכה .
ובפנים השול , סולם גבוה עומד בפינה ,
ומגיע בגובהו עד לתקרה
וגם כאן רק "עמך" מתפללים
כי החסידים והסוחרים מתפללים בכל מיני קלוייזים ,
ומול ה"שול" בית המדרש עמד
בו התפלל הרב עם אלי השוחט
בו התפללה כל משפחתי.
ודוד ניסן ודוד בעריש היו הגבאים .
*
ומול בית המדרש גר יונה-מעלאי הנגר
ולידו עזריאל מלמד היהודי היקר
ואלתר'צי וויסמן , ושלמה "קוק" וחיים שואל סוחר הסוסים
וזיידע געלר ולייביק מוזר חייט בגדי נשים .
וקהת מוזר , ומלכה עטיל'ס ואיידיל האופה
ומאיר קורקי , ומרדכי הערש זומר סוחר היה .
ונחמן ברוינר סוחר תבואות , וחיים יענקיל הנגר
ושמואל לייב קרופניק השמש, והסופר משה קלאר
ובית אשר קוועטשער , ליבע קלאפ עם חנותה
וניסיע חעלעט , ושעיה דרעשער וולוולי בעל העגלה ,
וחיה סלוביס וזינדיל ראמראס חתנה .
וחיים רעגענבויגען , ומאיר קוטער ושלימה האופה .
ומרים חיה מעכילס , בעראלי החייט , והחייטים צוויבך בקומה שנייה
ודוגי קרומן , וזליג דנקר פרוון היה .
ומעכאלי בעל הקורא בתורה וסוחר במשקאות
ומולם חיים "מילער" , לאה דוב וחיים ברוק'ס סוחר בהמות .
*
אנחנו חוזרים לכנסיה
מולה בית הדואר היה.
ובזמן הקבוע היו שם מתאספים
לקבל מקרדינאל הדוור מכתבים ועיתונים .
ואחרי הכנסייה הפולנית
בא בית הספר ומולו הכנסייה האוקראינית
ומולה בית משה שפירער , ובית מרקחת של פרייס היה .
ואחריו ישראל מאיר – מקום מפגש של בעלי העגלה
ואנחנו באים לכביש הראשי .
המוביל מצ'ורטקוב אל ז'לשצ'קי (zaleszczyki)
והכביש לא עובר דרך העיירה
אלא מסביב עוקף אותה .
ובדיחה מספרים על פרנסי העיירה
שלא רצו שהכביש יעבור דרכה
בכדי ששנתם בלילות לא תופרע .
*
ובזמנים ההם ברצונך
לצ'ורטקוב העיר לנסוע ,
אתה מוכרח לבוא ל"בית הנתיבות"
על יד ישראל מאיר – בעלי העגלות .
ועומדים בעלי העגלות ובידיהם השוטים
משוחחים , מתלוצצים ומחכים לנוסעים .
ויוצא מולך אמפל מלך העגלונים
איש נמוך קומה ורב תעלולים ,
ובלשון חלקלקות יבקש ממך
שתלך אחריו לעגלה .
והעגלונים האחרים
בסבלנות מחכים
עד שעגלתו מתמלאת
ולדרך כבר יוצאת .
ומאחרים עוד אזכור
את יענקיל פופיק הצעיר
ומרדכי לייב וקהת העגלונים
שניהם אז כבר קשישים .
*
ואחרי ישראל מאיר אנשיל בלום עם משקאות חריפים
ושל יוסף פינקלמן ואיציק הרצוג מחסני קרשים
ויורדים עם הכביש וביתו של מלך פרויד עם הגינה היפה
הלא הוא אחד מהחשובים של מייסדי בית הספר העברי היה .
ואחריו אפרים קושניר ובית הבד שלו עם המכונות
ופישל בוק ואשתו נעכי , מוני , משה בניהם , ופרידה וסאלצ'י שתי הבנות
יענקאלי שמיל וועבערס ודוגי פרעשעל בן דודי
ומנדל יצחק דודי .
בבית הזה הייתי מבקר תכופות
דודתי פֵסְיָה הייתה של אבי האחות
ודוגי , ויוסיל ושמואל בניהם
ויהודית וחִיצ'ה בנותיה .
וליד הגשר כמה משפחות התרכזו
הלא הם לייבוש קוטשמע , לייב אוקסהורן וחיים רעגענבויגן
דודי היה .
ועוברים את הגשר ועולים במעלה ההר
ובאים לנגוז'נקה הפרבר .
וכל המשפחות היהודיות
על יד הכביש מרוכזות .
וראשונים משפחת דאואר עם המסבאה באה
והליצ'ר הזקן , ויודיל רעגענבויגן עם חנותו היה
ומשה שניצר , ונחום רובל עם מחסן קרשים .
ומולו בנו שבסע עם משקאות חריפים .
ואנחנו מגיעים לבית החרושת לטבק הידוע
שהיה חולש על כל העיירה
ולא רק במבנהו המבצרי הזדקף
אלא גם בכלכלת עיירתנו השתקף .
ובבוא זמן הסוקול , עגלות עמוסות לעייפה
מביאות את עלי הטבק אל בית החרושת למכירה .
והאיכרים בעיירה קונים וחובות משלמים
והיהודים מכינים סחורה לקונים .
ובתי המרזח מלאים ושוקקים
את סיום האסיף בשתייה כדת חוגגים .
ובבית החרושת בין מאות עובדיו
פקידיו ,מהנדסיו וטכנאיו ,
רק יהודי אחד ויחידי
עבד בו , והוא ראובן פישבך דודי .
ובכמה אומץ וסבלנות מזוין
ובכדי לעמוד נגד הלחץ המאורגן
בעבדו בשבתות ובימי חגים
פרט לראש השנה ויום הכיפורים .
ולבסוף גם לזה התרגלו
ואת דודי מאוד כבדו .
מי מאיתנו אינו זוכר
את השעון מהמגדל מזדקר
ושלוש פעמים ביום הצפירה הנודעת
המתחילה בעצמה ואט היא גוועת
המודיעה על התחלת העבודה
ואחרי הצהריים על סיומה .
*
וליד בית החרושת , משפחת יוסף ריזנברג גרה
סוחר תבואות וגם בעל חנות מכולת היה .
איש אדוק וקפדן במצווה .
בימים הנוראים היה עובר לפני התיבה
וביתו לאה וישראל , משולם מיכאל ארבע בנים
מכולם נשאר אברהם הערש חברי לחיים ארוכים .
ואחריו משפחת זומרמן מלשקוביץ באה
ומולו מנדיל רוביל "הגיבור" עם חצרו הגדולה
ועל יד שיכון פקידי בית החרושת גרים
משפחת לייבהרט , בערצ'י רמלר , עזריאל בולגריי עם משקאות חריפים
*
ולבסוף כפי שציינתי בהתחלה
הצבתי לי למטרה לתאר את עיירתי
את מבניה את אנשיה
לפי כוחי ויכולתי .
*
עוד היום את עומדת לפני עיני רוחי
יגלניצה עיירתי הקטנה שלי
עיירה קטנה ונחמדה מאד
אבל נכחדה ואיננה עוד .


סוף
נובמבר 1957
נפתלי שפיר
מתוך הספר "יבול"
שבו קבצנו את שיריו של אבי