עיירתי

היום את עומדת לפני עיני רוחי
י' , עיירתי הקטנה שלי
עיירה קטנה ונחמדה עוד
שם בגולה הפולנית הרחוקה
*
ורואה אני אותך בעיני רוחי
ובזיכרוני את חרוטה
כיום שנפרדתי ממשפחתי
לפני עשרים ואחת שנה .
*
והפרידה האחרונה מאמי
בעמדה בבית הנתיבות
שוברת ידיים וממרת בבכי
בני , יותר לא אוסיפך לראות
*
והנבואה במלואה נתקיימה
ואחרי מלחמת העולם השנייה
ממשפחתי המסועפה
לא נשארה אף נפש חיה
*
ויחד עם אנשי העיירה
מצאו אותם בכבשנים
או ברכבות עם סיד ממולאים
כל עדת הקדושים
*
ומכל תושבי העיירה
רק מתי מספר נשארו
ושארית הפליטה
לארבע רוחות העולם התפזרו
*
הוי , הלוואי והיה זה חלום בלהות
ואני משנתי אתעורר
ולשמחתי הרבה יתברר
שהכל היה רק טעות
*
אבל אהה , גדול היה שברנו כים
איכה ישבה בדד עיירה
מרבתי עם הייתה לאלמנה
וגם האלמנה עם יתומיה נכחדו ואינם .
*
ברצוני להציב מצבה לעיירתי
לשרטט את מבניה
לתאר את עברה ואנשיה
לפי כוחי ויכולתי
*
היה הייתה עיירה קטנה
ובה מדרכה אחת ויחידה
מפארת את מרכז העיירה
הבנוי בצורת ריבוע
ואת הריבוע יוצרות החנויות
חנויות מסוגים שונים
המכילות בתוכן סחורות שונות
ומסודרים לפי הסקטורים :
ואתחיל מהסקטור הקרוב אל ליבי
אשר בו התפרנסה משפחתי ,
הלא זה מסחר הקמח וסובין
שמכרו לאופים וליחידים
ובריבוע שלוש חנויות של קמח היו ,
של הדוד בריש , שלנו ושל הדוד ניסן ,
כולם בכבוד התפרנסו
בלי שקנאה תשרור בינן
ובבית הארוך שתי חנויות של קמח היו ,
שלנו ושל הדוד בריש
את הבית הזה סבי זקני נפתלי
לשלשת בניו הירש , קופל ובריש הוריש .
ומאחורי חנותינו דוד אברהמצ'י ואשתו פרידה גרו
סלייה בתם , לייב ויענ'קלה שני בניהם היו
ואחרי דוד הרשקו אטליזו של ליפא זומרמן בא
ומאחורי דוד הרשקי
בית אחד היה
בו גרו הדוד ניסן
אשתו פרומצ'קה
בנותיהם רוזה ועתקה .
ובחלק השני חיים
גלר , וילדיו אוקי
אנשל , זלמן ,חיציע
שרה וליפא .
ושינדל וליב מוזר , וחתנו ישראל הלד ומשפחתו גרו
ושל נוסי קוטר הנגריה .
*
ובאותו הטור בית הרב עומד
הרב ר' נוסי העניו והשקט
שכל תומכיו היו ציונים ,
ואגודת ישראל – מתנגדיו החריפים .
וזכורה לי היטב המלחמה העיקשת
של חוגים אלה ברב הנ"ל ,
וזה שרצה את מקומו לרשת
גם הוא מנוחתו עדן עם הקדושים ז"ל
ולבית הרב צמוד
בית מאנצי איידל עם החנות ,
ואחריו המדרגה
לכל רוחבו הריבוע .

ומדי בוקר בהשכמה
אכרות תופסות את המדרגה ,
מוציאות מסליהן , ופורשות הסחורה
ובקול מציעות אותה למכירה :
ובאות עקרות הבית וקונות מכל טוב
תרנגולות , ביצים ,בצל וכרוב
ורעש והמולה וצעקות וריב
כי דנים כאן על מחיר , וגם על טיב .
ומשה יור הארוך והגמיש
כנראה משהו מרחוק כבר הרגיש
מדבר , מפזז , את הסחורה מריח
כי הוא רוצה גם משהו להרויח .
ולאה דוב הבריאה והגוצה
אחותו של אמפל בעל העגלה
מתקוטטת עם גויה .
את התרנגולת בידה מחזיקה
וטוענת כלפיה ,
"יותר משני זהובים היא לא שווה "
והגויה עונה " אז תני לי אותה חזרה "
אבל לאה דוב האמיצה
מהתרנגולת אינה מרפה ,
וגם פריווה אשת משה-מלך החזן
אשה גברתנית ואמיצה ,
אשר הטילה פחדה על הסביבה
ולא פעם הראתה לבעלה את נחת זרועה
מסתכלת במבט נזעם ואימתני
ומחפשת משהו זול וטרי .
ובאותו הזמן שהאיכרות
את הסחורה מוכרות , בעליהן האיכרים , בריבוע
ליד המדרגה עם עגלותיהם חונים ,
ובעגלות כל מיני דברים ,
אווזים , ברווזים , תפוחים ודובדבנים
ולפני פסח גם קש למזרונים .
ויהודים מעגלה לעגלה מתרוצצים
מכל דבר הם טועמים
אפילו כלום אינם קונים .
וכך בכל בוקר בהשכמה
חוזר הגלגל חלילה .
*
ואתחיל את הטור השני ,
בבית לוביק הזקן ,
מאחוריו עמד בית משפחתי
והוא היה לנו שכן .
*
הוי ביתי החרב ,
לעד לא אשכח אותו
וקול אמי הערב
לא ישמע עוד בו
מי , אמי היקרה
שמורים אתי עוד מכתביה
מכתבים רווי אהבה ודאגה
לבן האהוב שהלך ממנה ,
נדד למרחקים לארץ חדשה ,
לבנות חיים חדשים למשפחה .
אמי , אמי לא ביישתי אותך
בניתי בית , יסדתי משפחה
אבל את לא זכית לראות אותה .
"יתגדל ויתקדש שמי רבא "
אחרי אמי רחל בת קופל היקרה ,
בגן עדן תנוח נשמתה
יחד עם קדושי האומה .
ואזכיר גם את יודיל אבי חורגי
איש צנוע ונחבא אל הכלים
אבל את גודל ליבו
הראה בבריחתו מפני הגרמנים
והקרבתו ועזרתו לבורחים איתו.
ולא אשכח את אחי אפרים
ואת אחיותיי גיטלי וליבה ,
שקשור הייתי אליהם בעבותות אהבה
ופתיל חייהם נפסק באמצע .
*
ואחרי בית לוביק סוחר התבואה
בית חיים-שלום הפרוון בא
ואחריו איצי-לייב טייבר ויענ'קיל הפחח .
וגומר את השורה שמוליק קרומן בעל המסעדה .
על זה האיש אתעכב קמעא ,
הלא הוא גם מהמשפחה .
אצלו מדי שנה בשנה
היו עורכים " קידוש " בראש השנה
וזאת הסיבה :
בזמן הבולשוויקים אחרי המהפכה
אסור היה למכור בפרהסיה .
את מי שתפסו בקלקלתו
עונש מוות היה צפוי לו .
וגוי הלא לשתות מוכרח
אז השתכר עד שאת אביו שכח ,
ותפסוהו ואסרוהו ונתנו לו " מנה "
שיראה להם איפה היי"ש קנה .
והגוי שעל שמואליק מזמן כעס
על שלא רצה למכור לו יי"ש
הוביל את המשטרה
אל שמואליק בעל המסעדה
ואסרו את האיש ולצ'ורטקוב העיר הובילוהו
ובבית המשפט למוות דנוהו
והעיר כמרקחה
ושתדלנים רצים , וכסף ותפילה
והגוי הודה שזוהי דיבה
ושחררו את שמואליק בעל המסעדה
וזה קרה בראש השנה .
*
והטור השלישי הגדול יותר
אתחיל ביענקיל-יוסיס הסוחר ,
ואחריו פייבוש-גרוינימס הלמדן ,
ושלום אשפיס בקלויז החזן , ויעקוב מרדכי סוחר הביצים
ובקומה השניה יוסף פינקלמן בעל מחסן הקרשים
ואחריהם חיים פייבישיס ודופצי גלר הקצב ,
בעל אטליז וסוחר בהמות גם יחד .
הבית הזה חרות היטב בזיכרוני
בו ביליתי הרבה מזמני
בילדותי וגם בהתבגרותי .
והבית הזה בן שלושת החדרים
תמיד המה אנשים .
כי כאן מדי ערב מתאספים
סוחרי בהמות וקצבים .
בלילות החורף הארוכים
עת הקור בחוץ מגרש אנשים ,
טוב בבית חם להתארח
לשמוע נגינה ולשוחח .
ושלושה וירטואוזים היו בעיירתי
נינה , פסח ואני נפתלי .
נינה כינור ראשון , פסח שני ואני מנדולינה
והייתה הולכת ומשתפכת הנגינה ,
שירי חסידים ושירים עממיים ,
והמסובים שומעים ונהנים .
ובהתרומם מצב הרוח לפסגה
היו המאזינים פותחים בשירה .
ודופצי גלר ראש המשפחה
יושב בראש השולחן ומנהל השיחה , ולידו אברהמ'צי גלר דודי
בעלה של פריידה אחות אימי
בחור גברתן ואמיץ לב
עליו קמעא אתעכב ,
ואספר סיפור מעשה
אשר לא בכל יום קורה .
באותם הימים בכל כפר וכפר
היה איש מיוחד דוור
אשר הדואר הביא לכפרים
מכתבי כסף , וכתבים פשוטים .
יום יום היה עובר הדוור על סוסו
בדרכו ללשקוביץ , ליד וסילקובסקי ידידו .
ווסילקובסקי זה משרת בית הסוקול היה
ומזמן לזמן את הדוור מזמין לסעודה .
ופעם כשנודע לו שהרבה כסף איתו
זמם והחליט נפש לרוצחו .
ערך סעודה והרבה יי"ש הגיש
וברגע המתאים הלם בראשו בפטיש .
הפצוע זב דם בצעקותיו חצי עיירה הזעיק
והבריון להסתגר בבית הסוקול הספיק .
בינתיים התאספה כל העיירה
וגם שוטר אחד בא .
אבל כולם עמדו והסתכלו ולהוציא את הבריון לא העיזו .
ואז נכנס אברהמ'צי דודי
ולבדו את ווסילקובסקי הוציא .
*
שם גם תראו את וולף ומנדל איציק דודי
בעליהם ענצי ופסי אחיות סבי
ואת חיים גלר וקמיאל רוק
ואת שיקה'לי שמואל ווברס ושמואלי קרוק .
וחיים הערש , שמואל ומוקי ואנשל חברי
ואחרים שנשכחו כבר מזיכרוני .
ופסיה אשת ר' דופצ'י הענווה
מנהלת וצופה הליכות ביתה ,
ובלומה הזקנה סורגת הפוזמק
ופיה כל הזמן לדבר לא פסק ,
ובבית הזה עוד חנות הייתה
חנות אריגים של נחמקה .
הלא היא בעיירתנו ידועה לכולם
בתור רופאה " מושלמת " בלי דיפלום ,
ולפי הרצפטים שלה
היה הרוקח פרייס נותן התרופה .
ואחרי אטליזו של דופצי בני ה "גוגיס " באים
ליפשה ובוצי – חנויות האריגים ובגדים מוכנים .
וחנותו של בנימין הרצוג
השחקן החובב
ויונה פישבך ושייע הרשל הזגג במרתף .
ונטע כץ ושמחה וויך סוחר העורות
ומוקי קאמיאלס עם יהודית האחות .
והאיש מוקי בהתפוצצות בלון גז התעוור
אבל זה לא השפיע לו סודה משובחת לייצר ,
עד עכשיו לא פגשתי עוד מומחה כמותו ,
אבל לצרותיו עוד צרה נתווספה – יהודית אחותו .
ויהודית זו בחורה שקטה בכל ימי השבוע
בבוא יום פדיון גדול , נכנסה בה רוח רעה
וצעקות וריב ובכי והתרגזות ,
ובא הדבר עם מוקי להתנגשות .
ומוקי העיוור נתן לה כרגיל מנה מנה הגונה
ואחרי המכות באה החרטה .
ומתחיל המונולוג הידוע לכולם
"מוקי ! אתה רואה אני עולה על סולם
ואפיל את עצמי משם ,
התפייס איתי מוקי , אני מבקשת אותך
מעכשיו אהיה כבר תמיד טובה " .
אבל לא נתעכב עד שתירגע
נעבור מהם הלאה .
ובאה חנותו של הערש עם ה"ריש " הקשה
ואחריו אייזיק עם הטבק ומי סודה
חייק'לי עם המכולת ויצחק טויביס בעל מחסן קרשים
ושלמה שפירא עם חנות האריגים .
ואחריו בית דודי לייביש עם הנגרייה
ומולו בית נוטע הוטרר ראש הקהילה .
*
ועכשיו נפנה ימינה נעלה במדרגות ,
ולפנינו בתים בני שתי קומות .
לידם משתרעת המדרכה
תפארת עיירתנו הקטנה .
ונתחיל את הטור הרביעי של הרבוע
בבית המרזח של ויינשטוק טשרנה הידוע
ואחריה הבית והחנות של מנדל אקסלרד
ולידו חנותו של מוקי לדרמן החייט .
ובקומה השניה משפחת פישל וינשטוק המסועפה
לאה טייבר מוקי
גולדיג עם חנות האריגים
וארהם פעדער עם המכולת
משפחת וויסגלאס , קופל
בניהם בוזי חיה ואליה היו .
ואחריו מוטיל דולינר בעל הפחחיה
ובחצר הבית גרו
וולף דודי אשתו
ענצי וילדיהם
שמואל ושלמה היו .
ועכשיו בא המלון היחידי בעיירתנו
השייך ליעקב הורניק מיודענו .
והבית הזה מעורר בי זיכרונות
בו היו מסדרים שמחות וחתונות ,
וחיה , וגינדל המבשלות המפורסמות
היו את התבשילים לחתונות מכינות .