ישראל ביטרמן

 

1920 - 1992

 

הסיפור של אבא ומשפחתו:   משפחת גולדהאבר – ביטרמן   נכתב על ידי ביתו דיטה ביטרמן

 

ישראל ביטרמן  נולד ב- 1 ביולי 1920 בעיירה יאגולניצה, באוקריינה.

 

הוריו: רחל (לבית גולדהאבר) וחיים פויירשטיין-ביטרמן       Goldhaber-Foiershtein

 

מקור שמו ביטרמן, לא ברור. אחד הסיפורים של אבא היה, שהשם המקורי, פויירשטיין שונה ע"י סבו, שברח מרוסיה, ושינה את שמו כדי לחמוק מגיוס לצבא הרוסי. 

אני זוכרת במעורפל שאבא סיפר על משפחת דודו, אחי מצד אביו – מרקוס ביטרמן -  חיו בקרקוב. 

הסימן היחיד לענף זה של המשפחה היה הסיפור של עמליה-אלה ביטרמן, בת דודתו.

 

הוריו של אבא, רחל לבית גולדהאבר וחיים פויירשטיין-ביטרמן, חיו בבית הוריה של רחל, בעיירה יגולניצה.

 

אחיו ואחיותיו: 

איטה (נישאה לברנרד איירס, והיה להם בן) נולדה ב- 1911 נרצחה כנראה עם בעלה ובנה ב- 1942

מרדכי  ביטרמן        נולד ב- 1914 נפטר בישראל ב-1962 

חנה ביטרמן            נולדה ב- 1916 נרצחה ב- 1942

פסיה ביטרמן          נולדה ב- 1918 נרצחה ב- 1942

ישראל ביטרמן נולד ב- 1.7.1920 נפטר בישראל ב- 1992

יוסף ביטרמן נולד ב- 1925 נרצח ב- 1942

דב (ברל) ביטרמן נולד ב- 1928 נרצח ב- 1942

 

אבא ישראל נולד בבית יהודי דתי. הוריו, רחל וחיים ביטרמן גרו בבית הורי האם – אריה –לוביק ואשתו קיצ'י

אביו עבד עם חותנו, אבי אשתו, במסחר בעצים, אך לאחר שסבא אריה גולדהאבר ירד מנכסיו, עסק האב חיים בעבודות מזדמנות כגון כריכת ספרים. ומצבם הכלכלי היה קשה למדי.

 

אחד הסיפורים שאבא סיפר: משנעשה המצב הכלכלי קשה מנשוא, שלחו אותו הוריו, בהיותו כבן 13, לדודתו, אחות אמו, בשם שיינדל שגרו במרחק עצום מהעיירה. כנראה בדרום אוקריינה, על גבול רומניה. בתקווה שיוכל לעבוד אצלם ולקיים את עצמו שם.

מאחר שגם מצבם היה לא קל, נראה שהתנהגו עם הילד בקשיחות כה גדולה, עד שקם וברח מהם. לאחר שהלך ימים ארוכים לבדו בדרך, הגיע הביתה רעב ועייף. כשראתה אותו אימו, ילד קטן, רזה ושבור, חיבקה אותו בבכי, נתנה לו לשתות כוס חלב חם ופרוסת לחם. והבטיחה לו שלא תשלח אותו עוד מהבית. 

 

ישראל הילד הצעיר למד, כמו שאר הילדים בעיירה בחדר, ולמד מגיל צעיר עברית.

לאחר מכן למד בבית ספר המקומי הכללי, שם למדו בשפת המקום אוקראינית ופולנית.

בבית דיברו אידיש.

בגיל צעיר הלך ישראל לתנועת הנוער "השומר הצעיר" למרות התנגדות אביו, שהיה איש דתי והתנגד לדרכי החינוך ותפיסת העולם של "השומר הצעיר".

בזמנו החופשי, לאחר לימודיו, עבד ישראל יחד עם אביו בכריכת ספרים ולימד ילדים קטנים ממנו עברית ותורה.

 

המצב של הצעירים בכלל והיהודים בפרט היה חסר סיכוי. לא היו מקורות פרנסה ליהודים, לא היו להם אפשרות ללמוד ומקרי האנטישמיות שגברו, דחפו צעירים רבים מהעיירה להגר למקומות שונים בעולם, בעיקר לארה"ב, לדרום אמריקה ולפלסטינה.

לאחר שאחיו הגדול מרדכי, עזב את הבית ונסע לפלסטינה, החל ישראל לטפח חלום לנסוע בעקבותיו.

בגיל 15 עזב את הבית ונסע לפלסטינה . הוריו כמובן שהתנגדו לזה, אך מאחר שלא היתה כל תקוה בעיירה הקטנה והעניה, נאלצו להסכים.

סבתא הכינה לו שמיכות מפוך אווזים, וכך עזב את ביתו, בהיותו רק בן 15, כשהוא משאיר מאחריו את אחיותיו ואחיו הקטנים ממנו.

 

מאז עזב את הבית באוקריינה, שהיתה אז בשליטת פולין, לא ראה עוד את סבו וסבתו , את הוריו ואת אחיותיו ואחיו.

 

מאוחר יותר בשנת 1942 , לאחר הכיבוש הנאצי באוקריינה, נרצחו כולם בידי אוקראינים אנטישמים ומשתפי פעולה עם הגרמנים-הנאצים.

 

אבא עלה לארץ ישראל בשנת 1935, בן 15.

חי זמן מה בקיבוץ כפר גלעדי, משם עבר לפתח תקווה, לחיות בקירבת אחיו מרדכי.

עבד בעבודות שונות: בבניית ארגזים בבית אריזה, בבניין, בטפסנות ועוד. 

 

מאז עזב את ביתו, שמר על קשר מכתבים עם אביו ואחיו.חלקם 

ממכתבים ששמר מהם, עולה שאחיו הצעירים מאד רצו לבוא בעקבותיו לפלסטין, אך בגלל גילם הצעיר וגם בגלל מכסת הגירה מצומצמת, סרבו השלטונות הבריטיים ששלטו בפלסטין, לאשר להם הגירה.

 

אחותו הגדולה- איטה- נישאה לברנרד איירס ועזבה את העיירה. לאבא נודע כי נולד להם בן , אך את שמו לא ידע. אבא הזכיר שהם חיו בעיירה בשם אוסטיצ'קי דולנה – USTIZYKI DOLNE  

 

אחותו פסיה עברה לקרקוב, מקום שם גר הדוד מרקוס ביטרמן ומשפחתו -  בחיפוש אחרי עבודה. 

בזמן המלחמה הסתתרה ביחד עם בת דודה שלהם – עמליה ביטרמן. כשנאלצו לעזוב את מקום המסתור, החליטו להפרד זו מזו. עמליה – עלה הצליחה לאחר קשיים לברוח ולנסוע לפלסטין, ואילו פסיה אחותו של ישראל, נתפסה ע"י משתפי פעולה עם הנאצים, ונרצחה.

 

שאר בני המשפחה: סבא-רבא אריה –לוביק גולדהאבר וסבתא קיצ'י , אבא חיים פויירשטיין-ביטרמן ואשתו רחל, וכן ילדיהם: חנה, יוסף ודב  ביחד עם שאר בני העיירה הובלו בשיירה ליער הסמוך לעיירה ושם נרצחו.

סה"כ מספר תושבי העיירה היהודים שנרצחו היה כ- 1066 אנשים: זקנים, גברים נשים וילדים!

 

אחיו הצעיר, יוסף, התגייס לצבא הסובייטי, כדי להלחם בנאצים. באחת מהפוגות המלחמה, ב- 1942, הגיע לביקור קצר בבית הוריו, בעיירה, נתפס עם כל בני העיירה והוצא להורג.

 

לישראל נודע הדבר כמו לכל העולם היהודי בפלסטין ובעולם, טיפין טיפין.

כשהיינו ילדים, אבא כמעט ולא דיבר על כאבו הנורא הפרטי והכללי.  את סיפור משפחתו הייתי צריכה לדלות ממנו, וגם אז, סיפר רק מעט על ילדותו, ולא על תחושתו הנוראה לגבי אובדן משפחתו.

 

תמונות 

​

תמונה של תלמידי בית הספר העברי בעיירה יגלניצה.  צילום משנת 1938

הילד בשורה הרביעית מלמעלה, זה המסומן במספר 32 – זה כנראה אח של אבא, דב-ברל ביטרמן-פויירשטיין

הילד בשורה הראשונה מלמעלה, זה המסומן במספר 54 – זה כנראה אח של אבא, יוסי ביטרמן-פויירשטיין

​