ברטה נדלר לבית מלמד

1915-2014
 
ברטה נולדה בשנת 1915 ביָגֶלְניצה, עיירה יהודית קטנה בפולניה, שנמחתה מעל
פני האדמה במהלך מלחמת בעולם השנייה.
אביה, מאיר-שמואל מלמד, היה יליד אוקראינה והיה רב בישיבת יָגֶלְניצה. אימהּ,
אסתר, הייתה ילידת פולין ובני משפחתה גרו ביגלניצה. לאימא של אסתר היה
צריף קטן ובודד על הגבעה בעיירה. כל יום, ברטה הייתה עולה במעלה הגבעה
ומביאה אוכל לסבתהּ, שהתעקשה להיות עצמאית ולגור לבד.
ברטה הייתה ילדה יפהפייה, בעלת שיער ג'נג'י לוהט, כמו של אימהּ. חמשת
אחיה, שחורי השיער, העריצו את אחותם היפה. אבא, מאיר-שמואל, היה בעל
ספריה עשירה של ספרי קודש. בשבתות היה מוציא את הספרים האהובים עליו
ומקריא לילדים את תולדות המשפחה, הרשומים על הכריכה הפנימית של
הספרים, ומעידים על שרשרת הדורות עד דוד המלך. תמיד הזכיר להם שהם
צאצאי דוד המלך.
בגיל 7 שנים, ברטה עברה עם משפחתה לברלין, לפי הזמנת הקהילה היהודית
שם. אביה שימש כרב הקהילה, מוהל, שוחט ומומחה להשכנת שלום בין בני זוג.
אחיו של סבא שלמדו באוניברסיטה כימיה, היו מביאים בשבתות את חבריהם
ללימודים – דר' איינשטיין ודר' וייצמן, לשתות תה של אחר הצהריים בבית אחיהם
הרב. התנהלו שם שיחות רבות עניין.
ברטה הייתה יד ימינה של אימהּ האהובה, וסייעה לה בכל ענייני הבית והמשפחה.
היא למדה ממנה להיות רחבת לב, מכניסת אורחים, והמלכדת את המשפחה.
בהוראת אימהּ היא נשאה, בסתר, חבילות מזון לבית הדואר, לשלוח לאחיה
הגדולים – אברהם ויוסף. השניים פרשו מהישיבה בה למדו, וברוח ההשכלה עברו
ללמוד באוניברסיטה. אברהם למד מתמטיקה, ויוסף למד רפואת שיניים. האב כעס
עליהם, אך במשך השנים סלח להם. בשבתות התארחו האחים אצל משפחות
יהודיות, אך רוב הזמן רעבו ללחם. לפני מותה השביעה האם את ברטה שכל ימי
חייה תדאג לאחיה, והיא תזכה לאריכות ימים, וכך אומנם היה.
עם עליית הנאציזם בגרמניה, נתקל מאיר-שמואל ברחוב בחבורת נערי היטלר,
שפגעו בו בשל היותו יהודי. מאיר-שמואל ואחיו החליטו לעזוב את גרמניה. מאיר-
שמואל קיבץ את משפחתו, צייד אותם בסרטיפיקטים והם עלו לארץ ישראל, כשהם
נוסעים באוניה. שני אחיו שהיו כימאים ובעלי פטנטים חשובים בתחום הנפט, בחרו
להגר לארצות הברית ולבלגיה.

בתל אביב, הכירה ברטה את אמיל נדלר בעלה. משפחתו של אמיל גרה בסמוך
להם בברלין, וברטה למדה עם אחיותיו בבית הספר הגרמני. הם לא הכירו שם זה
את זו. הגורל הפגיש ביניהם בארץ ישראל. הוריה של ברטה חשבו שאמיל אינו
חתן ראוי לביתם האהובה, כי לא היה די דתי לטעמם. ברבות הימים התברר
שהפלג האמריקאי של משפחת אמיל, היו חסידים אדוקים ומחמירים ביותר.
כאשר משפחתה של ברטה עזבה בחופזה את ברלין, הפסנתר האהוב של ברטה
נשאר למשמרת בידי שוער הבית בו גרו. במהלך מלחמת העולם השניה הופצץ
הבית ונהרס. נשאר רק הקיר שמאחוריו עמד הפסנתר. שוער הבית ראה בכך אות
וסימן שעל הפסנתר לחזור לבעליו. כשהפסנתר הגיע וניסו לנגן בו, הוא לא פעל.
לאחר בדיקה התברר שחבויים היו בו שלל כלי כסף והפמוטים של סבתא אסתר.
סבתא ידעה מראש שיום אחד תראה שוב את הפמוטים... הפסנתר קיים ומתפקד
עד היום. הילדים, הנכדים והנינים לומדים עליו, משתעשעים בו ואוהבים לשמוע
שוב ושוב את קורותיו.
ברטה ואמיל הקימו יחד משפחה לתפארת, משפחה ישראלית יפה ושורשית, מכל
תפוצות ישראל. לנכדים ולנינים יש מגוון כל צבעי השיער: מזהוב-ג'ינג'י ועד חום
ושחור מבריקים.
אמיל נפטר בגיל 81. ברטה זכתה לאריכות ימים, כפי שאימהּ ניבאה. היא חיה 99
שנה, מוקפת בנכדיה וניניה האהובים, שהביאו לה שמחה וגאווה בהישגיהם
האישיים והמקצועיים.
נכתב על ידי עדינה מדיני לזכר אימה ז"ל